את השיר ערב עירוני כתב נתן אלתרמן על תל אביב בשנת 1934, ופרסם אותו בכתב עת ספרותי "גזית". עופר רגב סיפר לחוקר הזמר עופר גביש ""אנחנו מדברים על התקופה שבין שתי מלחמות העולם. אצלנו חגגו ובאירופה הנאצים כבר עלו לשלטון והשמיים התקדרו". מכאן אולי השורה "נִפְנוּף שָׁלוֹם. יַלְדָּה פְּתָיָה. / אֶת חִיוּכָהּ נָשָׂא הָאוֹטוֹ, / מַה שֶּׁהָיָה וְלֹא הָיָה / נִדְמֶה כְּמוֹ יָשׁוּב לִהְיוֹת עוֹד.".
השיר לא זכה להתפרסם באף ספר שהוציא נתן אלתרמן בימי חייו, ורק בשנת 1984, חמישים שנה לאחר כתיבתו, ו-14 שנים לאחר פטירתו של המשורר, פורסם השיר בספר מחברות אלתרמן ב' בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
עופר גביש מוצא בשיר גם רומנטיקה, אפילו ניחוחות ארוטיים, כי מה רואה המשורר בירח המציץ מעבר לבניין "כָּעֵת אֲנִי מְאֹד אֶחָד / וּמִסְתַּכֵּל מְאֹד בְּשֶׁקֶט / אֵיךְ הַלְּבָנָה חוֹלֶצֶת שָׁד / מִקִּיר הַבַּיִת שֶׁמִּנֶּגֶד".
מיכל ביבי-ששון, מורת דרך המתמחה בעיר תל אביב (וגם חברה טובה), רואה בשיר הלל לעיר. היא רואה בשיר חגיגה לעיר החוגגת 25 שנים להיווסדה, שהחשמל כבר מאיר את רחובותיה בפנסים "פִּרְחֵי הָעִיר" באור-ניחוח חיוור.