השיר "אנו נושאים לפידים" הוא שיר יוצא דופן בין שירי החנוכה. השיר נכתב לכבוד הצגת חנוכה שהועלתה בבית החינוך של זרם העובדים בשכונת בורוכוב שבגבעתיים, בערך בשנת 1936.
בתקופה זו נחשב חג החנוכה לחג לאומי חשוב מאוד. בתנועת העבודה, כמו גם בזרמים ציוניים אחרים, ראו בו סמל לגבורה ולגאולה של עם ישראל, המהוות השראה לציונות ותקומת עם ישראל בארצו בעת החדשה.
התנועות הציוניות ששאפו ואף הגשימו את מפעל ישוב ארץ ישראל, התנהלו באווירה חילונית, ולכן ראו את הגאולה לא כהתגשמותה של הבטחה אלוהית אלא כתוצאה של מאמץ ועבודה קשה. אפילו אנשי תנועת ביל"ו מהעליה הראשונה קראו לתנועתם על פי הפסוק מספר ישעיהו פרק ה': "בֵּ֖ית יַֽעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵֽלְכָ֖ה" (ראשי תיבות ביל"ו) והשמיטו את המשך הפסוק "בְּא֥וֹר יְהוָֽה", כי חשיבות ההגשמה היתה במעשה האנושי ולאו דווקא בכוח האלוהי, כמו שאמרה פעם ד"ר רינה חבלין, ראשת החוג ליהדות במכללת אוהלו: "תנועת העבודה הוציאה את אלוהים לפנסיה".
בבית החינוך של זרם העובדים בשכונת בורוכוב שבגבעתיים היה נהוג בכל שנה להעלות הצגה, אתה הצגה, במסיבת חנוכה, באמפי-תאטרון שנקרא המכתש. ההצגה היתה מוצגת על ידי תלמידי המחזור הבוגר. בשנת 1936 התבקש המחנך, אהרון זאב, לכתוב שיר סיום להצגה לתמונה האחרונה בה חוזרים במכבים למודיעין עטורי ניצחון. אהרון זאב חיבר את השיר והמלחין מרדכי זעירא התבקש להלחינו.