לא נדם עוד צעדם אל ליל קרב אחרון - שני שירים על קרב אחד

לפני 73 שנים, בתאריך 15 לינואר 1948, יצאו 38 לוחמים ביניהם לוחמי פלמ"ח ולוחמי חי"ש מחטיבת עציוני, מהמושבה הרטוּב לעבר גוש עציון עם אספקת תחמושת, ציוד קשר ורפואה עבור הנצורים בגוש. על גורלה הנורא של המחלקה נכתבו לפחות שני שירים אותם אביא היום לזכרם של הלוחמים.
 
פרשת מחלקת ההר היא פרשה מורכבת שלגבי פרטיה, רבים חילוקי הדעות. שיירת הל"ה הפכה למיתוס המעלה על נס גבורה, טוהר הנשק והקרבה. למעשה, במשך שנים, לא היתה אפשרות לדעת בדיוק את פרטי הקרב וסיבותיו כי איש מאנשי המחלקה שהשתתפו בקרב לא שרד. רק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר האזור היה שוב בשליטת מדינת ישראל, נחקר האירוע ואף הובא מאנגליה הקצין הבריטי, היימיש דוגן שהיה בזמן האירוע מפקד משטרת חברון. הוא היה זה אשר הגיע ל"גבעת הקרב" וטיפל באיסוף ובקבורת הגופות הראשונה בגוש עציון (לאחר מכן נקברו גופות הלוחמים בהר הרצל) והוא אשר שפך מעט אור על האירוע.
 
סיפור שיירת הל"ה הפך, כאמור, למיתוס המכיל ערכים של דבקות במטרה וטוהר הנשק. המחלקה הורכבה כשני ימים לפני האירוע ונעשה נסיון להגיע לגוש עציון מירושלים. דני מס מונה כמפקד הפעולה בהיותו מפקד גוש עציון בעבר וקצין מוכר ומוערך. השיירה יצאה מירושלים בערב של 14 בינואר למסלול בן 11 קילומטר. היציאה, שנקבעה לשעה 20:00 התעכבה עד 23:00. האוטובוס שהיה צריך להביא את הלוחמים לנקודת היציאה נתקל במחסום בלתי מאוייש והלוחמים יצאו לדרך מנקודה שונה מהתכנון. הלוחמים נשאו נשק ואספקה במשקל כבד מאוד שהקשו על ההליכה ולאחר שנורו מספר יריות מאחד הכפרים הערביים והכוח נתקל במדרון תלול וקשה למעבר החליט המפקד לשוב לירושלים.
 

לאור כשלון הפעולה הוחלט שהכוח יצא בלילה הבא מהמושבה הרטוּב ו-40 הלוחמים יצאו למושבה והגיעו אליה ברכב בשעות הערב, שם התברר כי לשניים מהלוחמים אין נשק ולכן נקבע שלדרך יצאו רק 38 לוחמים. 
 
התוכנית היתה לצאת מהרטוּב בשעה 19:00 ולהגיע לגוש עציון בסביבות 03:00, אבל עקב האיחור בהגעה להרטוּב, וההתארגנות הממושכת, הלוחמים לדרך רק בשעה 23:00 עם משא כבד מאוד למסלול של 23 ק"מ. לאחר כמה קילומטרים נקע אחד הלוחמים את רגלו והתקשה ללכת, ודני מס צירף אליו שני לוחמים שחזרו יחד איתו להרטוּב. 35 הלוחמים המשיכו בדרכם לעבר היעד, ומנקודה זו כל סיפור הל"ה מבוסס על עדויות של אנשים שטיפלו בנושא לאחר הקרב, ולכן מכאן, מתייחסים לסיפור כ"אגדה" המבוססת על עדויות מאוחרות והשערות.
 

על פי האגדה צעדו הלוחמים בין הגבעות ובאחד הואדיות טעו בניווט. בהמשך, כך מסופר, פגשו ישיש ערבי, ריחמו עליו ונתנו לו להמשיך בדרכו, והוא שהזעיק את ההמון הרצחני. יש הגורסים שהיו אלה שתי נשים ערביות שהלוחמים ריחמו עליהן ונתנו להם להמשיך בדרכן. בכל מקרה, כשהרגישו, כנראה, הלוחמים כי התגלו, טיפסו על גבעה (הנקראת היום "גבעת הקרב") ושם נתקלו במארב של ערביי האיזור שהרגו את כולם ואף התעללו קשות בגופותיהם.
 
חיים גורי, ששהה באותו הזמן  בשליחות באירופה, שמע על המקרה ועל נפילת המחלקה, שאת רבים מחבריה הכיר, וכתב שם את השיר "הנה מוטלות גופותינו" המתאר באופן מופלא את שכנראה התרחש. השיר גם הולחן בלחנים שונים. (ראו בסרטון את חיים גורי מספר וקורא את שירו). לימים כתב גם יורם טהרלב לזכרם של הנופלים את השיר "אגדת הל"ה" שבוצע במקור על ידי צמד העמרנים.
 
 

אגדת הל"ה

מילים: יורם טהרלבלחן: יוסף הדר

 
שוב לי הביא הרוח
שיר אגדה נושן
על בחורים שבאו כרוח
בין אש ובין עשן.

 

בין הרי חברון
בין הרי חברון
לא נדם עוד
צעדם עוד
אל ליל קרב אחרון.

 

קני הרובים בערו
שם בין הרי חברון
אך עת האיר השחר
נותר עוד
נער אחד אחרון.

 

אבן אחז הנער
באגרופו פלדה
אבן אחת ידה עוד בטרם
תמה האגדה.
 
אשמח לקבל הערות ותגובות על המאמרון לאימייל שלי

עוד סיפורי שירים בדף "סיפורו של שיר"

שפע נושאים לשירה בציבור, הרצאות מזומרות וטיולים מזמרים בהנחיית ד"ר איתי פלאות

לפרטים שלחו הודעה בצור קשר או התקשרו 052-2971119 

 

 


לפרטים ויצירת קשר

איתי פלאות: 052-2971119

כל הזכויות שמורות לד"ר איתי פלאות, מרכז תרבות ידע ופנאי © שירה בציבור
ד''ר איתי פלאות | itai@plaot.com | 04-9533736 | 052-2971119

Tivonet