לאחרונה שלח לי אילן אלגרבלי תמונה שצילם מרחפן מעל אנדרטת אבשלום פיינברג שעל גדת נחל חדרה וגיליתי שם דבר מעניין. אבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י, יצא בינואר 1917 עם חברו יוסף לישנסקי, לחבור אל הכוחות הבריטיים בסיני כדי להביא להם ידיעות מודיעיניות לקראת כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מנים.
אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי רכבו על סוסים למדבר סיני, מחופשים לבדואים. על יד רפיח, נתגלו על ידי התושבים שהזעיקו שוטרים עות'מנים ובקרב היריות נהרג אבשלום. יוסף שנפצע, הצליח לברוח ולהגיע למצרים ולחבור שם אל אהרון אהרונסון.
לימים ניסו חבריו של אבשלום למצוא את מקום קבורתו אבל כשלו. בשנת 1931 מצא המהנדס בנימין רן את המקום לפי עץ דקל שצמח שם, כנראה מתמרים שנתנה לאבשלום אהובתו, שרה אהרונסון, אותם נשא בכיסו. בנימין רן צילם את הדקל הצעיר אבל אנשים לא לקחו את תגליתו ברצינות.
רק לאחר מלחמת ששת הימים, זיהה רב סרן שלמה בן-אלקנה את הדקל, ובחפירה בין שורשיו נמצא שלד. במכון לרפואה משפטית קבעו בביטחון שזהו השלד של אבשלום פיינברג לפי אצבע מרוסקת שנפגעה בחייו בעת שניקה את נשקו, מערך שיניו, ופצעי ירי, האחד בירכו ושנים בגולגלתו (כניסה ויציאה) שתאמו את תיאורם של בדויים זקנים שהיו עדים למקרה וסיפרו מה היה שם.
גופתו של אבשלום הובאה לקבורה בהר הרצל וחוטר מהדקל ניטע על יד קברו. חוטר נוסף ניטע בחצר בית פיינברג בחדרה.