יש הסבר פונקציונלי לשאלה.
אישון העין פועל כצמצמם אוטומטי. כאשר עוצמת האור גבוהה האישון מתכווץ ומצמצם את קוטרו כדי למנוע סינוור הרשתית. בסביבה חשוכה מתרחב האישון כיד לאפשר מעבר לכמות גדולה יותר של אור.
התהליך אינו מהיר, ולכן כשאנחנו עוברים מסביבה חשוכה לסביבה מוארת, אנו חשים סינוור בתחילה אבל כעבור דקה בערך הסינוור נעלם עקב צימצום האישון. גם כשאנחנו עוברים מסביבה מוארת לסביבה חשוכה, אנחנו כמעט לא רואים אבל תוך דקה או שתיים האישון מתרחב ואנחנו מסוגלים להבחין בפרטים.
אז למה שודדי ים עונדים רטייה?
העבודה בספינה נדרשת גם מעל הסיפון המואר באור שמש וגם בבטן האוניה שם שורר חושך. המעבר מבטן האוניה לסיפון ומהסיפון לבטן האוניה דורש זמן התרגלות להתאמת האישונים לעוצמת התאורה.
שודדי ים (ואולי גם ספנים אחרים בתקופות קדומות) נהגו להשתמש ברטייה כך שעין אחת, הגלויה, תהיה תמיד עם אישון מצומצם ומותאמת לתאורת הסיפון, והעין השניה, המכוסה, תהיה תמיד עם אישון מורחב ומותאמת לתאורה החלשה בבטן האוניה.
כעת, כאשר עובר שודד הים, או הספן, מסביבה אחת לשניה הוא רק צריך להסית את הרטייה מעין אחת אל השניה ומיד הוא מצוייד עם עין שמסוגלת לראות היטב בסביבה החדשה.
ניתן לראות דוגמה משעשעת לתהליך בסרטון המצורף מתוך הסדרה "סיינפלד".
עוד בנושא זה במסגרת ההרצאות המוגשות על ידי ד"ר איתי פלאות ובעיקר ההרצאה תעתועי ראיה.
ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119