לקראת הערב, בדימדומים, עלו כולם בחבל אל פסגת ההר. שוש נעלמה לפתע וגדי גילה אותה ניצבת בגובה המצוק אשר מעל לתהום. כמדריך אחראי הוא דואג לה:
והוא קרא לה: "שוש", והיא השיבה: "גדי",
והוא צעק: "תרדי", והיא ענתה: "מחר ... "
וגלגלה צחוקים ישר לתוך הואדי
כאילו גלגלה סלעים מראש ההר ...
בערב, הבעירו מדורה ותוכניותיו של גדי התממשו:
וכשהגיע מאוחר מאוד, אל פיה
היה זה כצמא אל פי המעיין.
והוא היה סוער ומתפרץ כרוח,
והיא היתה פראית כחתולי הבר
וכשחיבק אותה ושער ראשה פרוע
היה נדמה לו כי חיבק את המדבר ....
ואז, משתנה הפזמון ומרמז על טיוליהם של שוש וגדי מכאן והלאה:
מאז שניהם לוקחים שני תרמילים של גב,
שתי מימיות מלאות (אחת צבאית, אגב),
וכאילו בלי משים, וכאילו מן הצד -
רק שק שינה אחד,
רק שק שינה אחד...
ידידי, חוקר הזמר העברי ומדריך טיולים מזמרים עופר גביש, סיפר כי שוחח עם המחבר, יוסי גמזו, על השיר ומסתבר יוסי גמזו, כילד, אכן השתתף בטיול ואכן למדריך קראו גדי, יוסי גמזו אמר שגדי היום הוא אדם מבוגר ונשוי לאחרת, ולנערה, מסיבות מובנות, לא קראו באמת שוש...