סיפר לי חבר שרעייתו בקשה להכין לו תבשיל עוף שנהגה להכין לו אמו בילדותו. היא בקשה מחמותה את המתכון וזו ספרה לה כי את המתכון היא למדה מאמא שלה.
היא הכתיבה לה בשמחה את רשימת המרכיבים ואז הסבירה שצריך להפשיר את העוף, לקצץ לו את החלק האחורי (הזנב) ולהכניס לסיר. הרעייה שאלה מדוע לקצץ את הזנב? וחמותה אמרה שבאמת היא לא יודעת אבל תשאל את אמה הזקנה.
היא הלכה אל אימה ושאלה אותה מדוע צריך לקצץ את הזנב לעוף במתכון המשפחתי. האם חשבה רגע ואמרה, אני באמת לא יודעת, אני עצמי קיבלתי את המתכון מאימי, אברר איתה.
הלכו החמות ואימה לבית הזקנים שם גרה הסבתא הזקנה. האם שאלה אותה (בקול רם, אלא מה?) מדוע מקצצים את זנב העוף במתכון המשפחתי. הסבתא הזקנה חייכה ואמרה: "הייתי חייבת לקצץ את זנב העוף כי היה לי רק סיר אחד קטן והעוף לא נכנס אליו בשלמותו....".