ביום 20 באוקטובר 1902 נקבר במקום עובד מיקב ראשון לציון, שמואל דוד גרנזון, שהיה המת השני במגפה (הראשון נקבר ביפו לפני פרסום ההוראות). מיד אחריו נקבר המת השלישי במגפה שנקבר במרחק לא קטן מהקבר הראשון על מנת לקבוע עובדות בשטח.
בניסיון למצוא פתרון למגפת הכולרה, נזכרו היהודים במנהג רוסי לחתן יתום ויתומה בבית הקברות כסגולה להפסקת המגפה. מיד אותר זוג יתומים, ואז הסתבר כי ליתומה יש אחות (מן הסתם, גם יתומה) שלה חבר, יתום גם הוא. נשים צדקניות מקהילת יפו עברו מבית לבית ואספו תרומות וכלים כנדוניה עבור הזוגות הצעירים ואז יצאה תהלוכה מיפו, נווה צדק ונווה שלום אל בית הקברות, והאחיות שניר וציונה בליש נישאו לחתנים היתומים משה גלזן ויחיא ריגני באותו הלילה.
מספרים שלאחר החופה עלה ירח זוהר, הכוכבים לא נראו ורוח קלה החלה מנשבת ומסלקת את האויר השרבי. לאחר חצות החלו נשמעות טיפות הגשם על הגגות, מטהרות את האויר, השרב נשבר והמגפה נעצרה (כך על פי הסיפור באתר בית רוקח)
בית הקברות שימש את יהודי יפו ואחר כך את תושבי תל אביב. במקום קבורים "פשוטי עם" אך גם אנשים ידועי שם, ראשי העיר תל אביב (ממאיר דיזנגוף ועד שלמה להט), סופרים, משוררים ואנשי רוח כולל ח. נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, מקס נורדאו, דבורה בארון, אחד העם, ואף מנהיגי העם כמו ד"ר ארתור רופין, אליהו גולומב, דב הוז ואפילו ראש הממשלה משה שרת.
מומלץ להצטרף לסיור מודרך באתר שם תשמעו סיפורים הסטוריים, רכילות וגם תפגשו שמור רבים של רחובות בתל אביב ובארץ בכלל. בסרטון המצורף תמצית סיור עם מורה הדרך צחי שקד.