המשוררת, הפזמונאית, השחקנית והיוצרת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן ואשתו רחל מרכוס, סבלה בצעירותה מדיכאונות. יום אחד הוזעק אביה, נתן אלתרמן, לביתה, הדלת היתה נעולה וריח של גז בישול נדף מהדירה. הסופר יורם קניוק, ידידו של נתן אלתרמן, הגיע גם הוא עם רעייתו, מירנדה, למקום, ורק אז נעתרה תרצה אתר לתחנוניהם ופתחה את הדלת. היא הובהלה לבית חולים ושם הצילו את חייה.

יורם קניוק סיפר כי לאחר האירוע הלך עם נתן אלתרמן לביתו שבשדרות נורדאו, ושם, בחדר העבודה, כתב נתן אלתרמן את "שיר משמר". הנה כאן השיר במלואו. בביצוע המולחן לא מושרים כל הבתים

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כּוֹחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,

מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵך

מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר כְּמוֹ שָׁמַיִם

מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְּחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ

וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְּאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.

נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,

עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

 

הָעִיר חָשְׁכָה. אֵין אִישׁ יוֹדֵע מַה זֶּה עָם.

אֵין עָם יוֹדֵע מָה זֶּה אִישׁ וּמָה אִשָּׁה.

אַךְ בַּחוּצוֹת, אַךְ בַּחוּצוֹת בְּעֶרֶב חַם,

בְּעֶרֶב חַם הַשָּׁט כִּצְחֹק וְכִלְחִישָׁה,

רָצִים עַל שְׁתַּיִם הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם

וְהַשְּׁקִיעָה שֶנִפְרְדָה מִן הָעוֹלָם

וְהַדְּגָלִים וְהַשָּׂפָה הַחֲדָשָׁה

הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, יֵינָם, לַחְמָם.

 

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה

רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,

שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא

וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,

שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה

אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.

רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,

רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

 

עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הִדְלִיק אֶת הַצְּלָלִים,

עַכְשָׁו חַשְׁרוֹת הַצִּפֳּרִים אֵינָן עָפוֹת,

אֲבָל בַּחוֹרֶף מִקּוֹלָן בֵּין הֶעָלִים

כָּל הַשְּׂדֵרוֹת בָּעִיר צוֹוְחוֹת כִּמְטֹרָפוֹת.

עַכְשָׁו שׁוֹתְקוֹת הֵן, כִּי צִפּוֹר אֵין בֵּין עָלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְגֶחָלִים.

 

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל שֶׁל אוֹתִיּוֹת.

מוּאָר שְׁלָטִים שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְשֶׁל מִלִּים.

מֵאֲחוֹרֵי מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְחָבִיּוֹת

נוֹשֵׁם הַיָּם, גָּדוֹל וָזָר כְּבֵית-חוֹלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְאוֹתִיּוֹת.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר מִלִּים וְגֶחָלִים.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

שְׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,

שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְיָדַיִךְ.

 

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ

פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?

אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן

וְאֵשׁ וָמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?

אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ

כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְתוֹךְ כַּף יָד?

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוּף וְרַעַד רָב

כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂה אֶשְׁנָב?

 

הַגִּידִי לָמָּה וְאֶל מִי בְּלִי קוֹל בּוֹכָה אַתְּ?

אִמְרִי מִנַּיִן לָךְ, פְּתַיָּה מַאֲמִינָה,

שֶׁהַחַיִּים נוֹצְרוּ לֹא לְלַמְּדֵנוּ דַעַת,

כִּי אִם נוֹצְרוּ כְּדֵי לִטֹּל אֶת הַבִּינָה?

אִמְרִי, כֵּיצַד? מַדּוּעַ? מִי אָמַר לָךְ זֹאת?

אִמְרִי, מִנַּיִן? מִי גִלָּה לָךְ אֶת הַסּוֹד?

 

הַסַּכָּנוֹת רַבּוֹת וּמִסְפָּרָן מֵאָה

וְהֵן רוֹבְצוֹת אוּלַי בְּמַעְגָּל אוֹרֵב

אַךְ לֹא אוֹתָן, אַךְ לֹא אוֹתָן אַתְּ יְרֵאָה,

רַק אֶת נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהָבָה וְהַמְּלֵאָה,

הַמִּתְחַלְחֶלֶת לְקוֹל צַעַד מִתְקָרֵב,

אוֹתָהּ יָרֵאת, אֶת הָרַכָּה, אֶת הַשֵּיָה,

אֶת הָרָעָה, אֶת הָרוֹחֶצֶת בִּדְמֵי לֵב.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, לִבֵּךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

אוּלַי הָאשֶׁר בָּךְ שׁוֹכֵן וְהוּא דִבְשֵׁךְ,

דִּבְשֵׁךְ הֶחָם כִּדְמֵי לִבֵּךְ וְדִמְעוֹתַיִךְ.

דִּבְשֵׁךְ הֶחָם וְהַכָּבֵד וְהֶחָשֵׁךְ.

הָעֶרֶב בָּא. יָפֶה מִמֶּנּוּ אֵין בֵּינְתַיִם.

הָעֶרֶב בָּא. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיף אֶת הַשָּׁמַיִם.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, הֲלֹא טוֹבוֹת צוֹפֵן הָעֶרֶב

וְרַק עוֹד אֵין לָדַעַת בְּיַד מִי וְאֵיךְ.

הֲלֹא הָרוּחַ, שֶׁאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת,

לֹא לְחִנָּם רַכּוֹת נוֹגַעַת בִּכְתֵפֵךְ.

בְּאוֹר יָרֵחַ וְחַשְׁמַל הָעִיר מוּאֶרֶת.

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.

 

 

 

בשנת 2011 הוקלט שילוב של שני השירים "שיר משמר שיר הנשמרת על ידי מיכה ביטון וחני דינור ללחן של גידי קורן. הנה בסרטון הביצוע המצויין לדעתי של הצמד בדואט מרגש.