כשהילדים והנוער יוצאים אל החופש הגדול אני תמיד נזכר בשיר שלמדנו בכתה ב' אצל תרצה המורה.  השיר הוא "ריח דבש וריח מנטה" שמעלה בי זכרונות של חופש, קיץ, סברס קוצני ומתוק ושקיעה מאוחרת שמאפשרת לשחק ברחוב עוד קצת.  שיר תמים על חבורת ילדים שיושבים על החוף מסביב למדורה ורוקמים חלומות.

המקור הוא שיר רוסי בשם "על שפת הנהר" שנכתב במקור על ידי אולגה איוונובנה ויסוטסקיה והלחן של ולנטין אלכסייביץ' מאקארוב. התרגום לעברית מיוחס ללאה דגנית.

בשיר מסופר על חבורת ילדים היושבת בערב על שפת הנהר בתחילתה של החופשה ורוקמת חלומות. לגבי עתידו של כל אחד לאחר שיסיימו את בית הספר. 

בתרגום חופשי של ליאוניד טריינר מסתבר שהילדים ברוסיה שואפים למקצועות ועיסוקים לאלה שמופיעים בתרגום של לאה דגנית:

השיר המתוק הזה מסתיים בחלומותיה של מרים (במקור הרוסי שמה אלה). מסתבר שמרים "הקטנה" נרדמה מול האש וישנה לה ללא מקצוע?  הכיצד?  היא פשוט רק בת חמש.

כשאני שומע או שר את השיר הזה הוא מעביר בי תחושת מתיקות נוסטלגית עד כדי מחנק נעים בגרון.

ואתם? מה דעתכם על השיר?  יש לכם עוד שירים כאלה שמרגשים אתכם כל פעם מחדש?  ספרו לי ואשתף. צור קשר.