הפעם אכתוב על ברירה נוספת - ברירת שארים Kin selection. זוהי ברירה המביאה לפיתוח תכונות שנותנות יתרון בהישרדות הצאצאים, כי הרי הצאצא נושא את המטען הגנטי של ההורה, והפצת הגנים הם "המטרה" במערכת האקולוגית.
חמלה (כלפי הצאצאים) היא יצר שהתפתח ונפוץ בזכות היתרונות שהיא מספקת בשמירה על הגנים שלנו שנמצאים בצאצאים. יצר הגורם לנו להזדהות עם סבל הצאצא ולעזור להגביר את הישרדות הצאצאים, והיתרון ברור.
יצר החמלה מתחיל כמובן ביחס לצאצאים, אבל במינים רבים הוא מתרחב אל הקבוצה, העדר, הלהקה ואף מעבר לזה. אנחנו בהחלט מכירים מקרים רבים בבעלי חיים של חמלה של בן מין אחד כלפי בן מין אחר, לרוב צעיר מאוד.
בבני אדם, חמלה היא בערך קיום המצווה "ואהבת לרעך כמוך", אבל היא מתקיימת בעיקר במצבים שמעורר החמלה קרוב אלינו, דומה לנו, או שייך לקבוצת ההתייחסות שלנו (אותו עם, אותה דת, אותו מעמד, בני אותה עיר וכדומה).
כשמדובר על זולתנות (סיוע לזולת, אלטרואיזם) הרי שמעבר לחמלה ישנה הכדאיות. כאן ניתן לתאר את המצב באופן הפשוט ביותר, בדוגמא מתורת המשחקים.
לדוגמא: במשחק טניס המשחק בין שני יריבים הוא משחק סכום אפס - כלומר, בסופו של דבר שחקן אחד ינצח והאחר יפסיד מכאן שאין מקום לעזרה הדדית. לעומת זאת, משחק טניס בזוגות מקיים משחק שסכומו מעל אפס בין בני הזוג. כל מהלך נכון של האחד יקדם גם את השני, ולכן נוצרת מוטיבציה לשיתוף פעולה.
אפשר לחשוב על יחסים כאלה בין אנשים, קהילות ומדינות.
מכיוון שהחמלה פוחתת ככל שה"נחמל" רחוק מה"חומל", למשל בין מדינות הנמצאות ביחסי מלחמה, ניתן לקרב ולעודד קיום עזרה הדדית אם תמצא לשתי המדינות מערכת יחסים שהיא משחק סכום גדול מאפס, בו כולם נהנים. למשל יחסי מסחר כדאיים, חילופי תרבות, הסכם הגנה, שיתוף פעולה בפיתוח וכדומה.
לרוב בעקבות כך תתמוסס תחושת הזרות (המדכאת חמלה) ותיווצר קרבה שתשפיע לטובה על כל הצדדים.
כך ביחסים בן אנשים, ביחסים בן משפחות, ביחסים בין קהילות ועד יחסים בינלאומיים.
וואוו, חפרתי? אם הגעתם עד כאן, כנראה שהיה כדאי