יעקב אורלנד, שהיה אז ילד בן חמש, הסתתר מפני הפורעים בפח אשפה בחצר בית הכנסת וצפה בבעתה כיצד הפורעים רוצחים את אנשי הקהילה ואת משפחתו שלו בעריפת ראשים, נעיצת קלשונים ומכות גרזן. הילד הקטן ניצל מפגיעה בזכות המחסה שמצא, אבל זוועות הלילה ההוא נשארו חרוטים בנשמתו במשך כל חייו.

השיר הולחן על ידי דוד זהבי בשנת 1951 והושר על ידי זמרים שונים שהבולטת ביניהם היתה השחקנית חנה רובינא. השיר לא הוקלט ולכן נשכח במהלך השנים עד שבשנת 1978 גילה אותו שלמה ארצי ואף ביצע והקליט אותו, ומאז הפך השיר לאחד מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.

והנה ניתוח קצר וקולע כפי שכותב ברק פז במסגרת מאמריו בתכנית שבת עברית:

"השיר כולו עוסק ברצון המשורר לשכוח את הטראומה שחווה. אורלנד מעביר את המסר תוך שימוש באמצעים שונים, כגון חזרה. בכל אחד מארבעת בתי השיר יש שתי שורות שנפתחות בצורה זהה. לדוגמה, בבית א': "הלוא אמרת אליי..."; בבית ד': "בחלומות ההם...". חזרה זו יוצרת מעין אפקט של מנטרה, המזכיר אדם שחוזר על דבריו שוב ושוב כדי להרגיע את עצמו ולמנוע ממחשבות לא רצויות להשתלט עליו.

בעולמו העצוב, שבו אין נחמה או סיבה לחייך, מבקש אורלנד מהנמענת להסיח את דעתו בעזרת טיול בחוצות, ישיבה על ספסל וכדומה. כל אלה עוזרים לו להשיג את מבוקשו: "בחלומות ההם נרדים את עברנו". הוא רוצה להדחיק את העבר, להרדים אותו, להופכו לדבר לא-מודע, כמו חלום, לפחות באופן זמני: "עד שיום אחד, גבוה ומוכר / ייפול שוב בנשיקות על צווארינו".

בתו של יעקב אורלנד, הפזמונאית שמרית אור הגיבה על הניתוח הקושר את השיר לחוויית הילדות: "כשהיה בן 25 נכלל "אני נושא עמי" בקובץ שיריו הראשון "אילן ברוח." הוא, שעבר בילדותו טראומת זוועות שעה שתוך שלושה ימים נרצחו 2/3 מאוכלוסיית היהודים בעיירה טעטיעב, לא העלה את הנושא על דל שפתיו כל ימי חייו עד מלאת לו "שמונים, אז כתב ופרסם את הפואימה "קייב", ושבה חשף לראשונה את חוויות ילדותו הנוראות".

יהיה טוב - חייו ושירתו של יהונתן גפן

לפרטים והזמנות נא להתקשר לאיתי פלאות 052-2971119 או דרך דף צור קשר

שפע נושאים לשירה בציבור, הרצאות מזומרות, טיולים מזמרים, טיולים ברכבי שטח והרצאות על טבע האדם בהנחיית ד"ר איתי פלאות