כעבור כעשר שנים, בשנת 1958, התקשרה הזמרת אסנת פז אל לאה נאור וסיפרה לה ששמעה שיר ברוסית עם מנגינה נהדרת שבסוף השיר מופיעה המילה מאמא שנשמעה לה (ובצדק) כמו אמא. ובקשה מלאה נאור לכתבו לה מלים למנגינה הזאת.
השיר המדובר נכתב ברוסיה על ידי המשורר קונסטנטין וַנְשֶקִין והולחן על ידי אדוארד קולמנובסקי. שם השיר היה, בתרגום לעברית, אור חיוור בחלון.
באותה תקופה לא היו יחסים עם רוסיה ולכן לא עלתה שאלה לגבי זכויות יוצרים. (את השיר ברוסית, כולל תרגום, תוכלו לשמוע בסרטון הראשון).
אסנת פז השמיעה שת השיר ללאה נאור וביקשה ממנה לכתוב למנגינה מלים בעברית. לאה הקשיבה לשיר שוב ושוב, ומכיוון שהמילה מאמא חזרה בו שוב ושוב, החליטה לכתוב את השיר כשיר ערש.
לאה נאור התיישבה לכתוב את השיר והיא מספרת שהמלים פשוט "נשפכו" לה, וביניהם הזכרון מאותו ילד שביקש ממנה שתישאר איתו עד שיגדל. בין היתר נכנסו לשיר גם חוויות אישיות של לאה כבת וכאמא צעירה.
בהסכת "שיר אחד" מספרת לאה נאור: "כשכתבתי את השיר חשבתי שזה שיר שובבי על ילד שלא רוצה לישון ולא רוצה שאמא תכבה לו את האור, וממציא כל מיני תחבולות כדי שאמא לא תכבה את האור. כשראיתי מה יצא לי, לא כל כך התכוונתי לזה, אבל הבנתי שהשיר הזה הוא לא רק על מניפולציות של ילד, אלא גם על ליקוי המאורות, ועל ההבדל בין הדורות, והעזיבה והעצב שמביא איתו החושך. חשבתי שיש מרחק קטן מאוד בין כיבוי אורות לליקוי מאורות, וכשאמא יוצאת ומכבה את האור זה מאוד סמלי. כשכתבתי אני חשבתי שגם יקחו את זה למקומות האלו. אני גם התכוונתי לזה בעומק נפשי, אבל תמיד אמרתי שזה שיר שובבי של ילד תחבולן שמנסה את כל התחבולות כדי שאמא לא תצא ותכבה את האור."
השיר הוקלט לראשונה על ידי אסנת פז בליווי מקהלת הילדים ע"ש צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט, אבל השיר לא התפרש כשיר "שובבי" כמו שחשבה המשוררת.
וכך מוסיפה ומספרת לאה נאור: "יום אחד הלכתי להרצות בבית ספר כלשהו, לספר על הכתיבה ולענות לשאלות של הילדים, ואז באה אלי ילדה אחת ונתנה לי פתק בו היה רשום: לאה, את יודעת שהשיר בואי אמא מאוד מאוד עצוב ואני כמעט בכיתי".
מאז שאסנת פז שרה את השיר בשנת 1968 השיר הוקלט על ידי זמרים רבים והפך להצלחה מסחררת.
מעל 50 שנים עברו מאז הוקלט השיר לראשונה והפך לאחד משירי הערש המוכרים והאהובים. אבל מאז "השבת השחורה" של הטבח בישובי עוטף עזה, הוא ממשיך להיטען במשמעויות נוספות. השיר מבוצע בעצרות למען החזרת החטופים.
מסכמת לאה נאור: "בחושך המציאות השיר מחייב. טוב שכתבתי את השיר. טוב שיש פורקן למרות שלא התכוונתי. עכשיו גם לי עצוב. שיר נולד ולך דע לאן הוא יתגלגל.
כָּל הָאוֹר מִזְּמַן הָלַךְ לוֹ,
אַל תֵּלְכִי פִּתְאוֹם גַּם אַתְּ.
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא,
בּוֹאִי שְׁבִי אִתִּי מְעַט.
בָּעֵצִים מַכֶּה הָרוּחַ
וְיָדַיִּך כֹּה חַמּוֹת.
אַל תֵּלְכִי, סַפְּרִי לִי אִמָּא
אֵיךְ בָּאִים הַחֲלוֹמוֹת.
אִם פּתְאוֹם מַלְאָךְ יוֹפִיעַ,
אֶל חַדְרִי יָבוֹא בַּלָּאט,
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא
וְתִרְאִי אוֹתוֹ גַּם אַתְּ.
לֹא, אֵינִי פּוֹחֵד בַּחֹשֶׁךְ
וְאֵינִי רוֹעֵד בִּכְלָל.
בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא,
שְׁבִי אִתִּי עַד שֶׁאֶגְדַּל.
מקורות:
"שיר אחד"" - הסכת של כאן 11
דוד אסף - בלוג עונ"ש