"הנה ורטט בעורפי שוב יעבור" כותב דודו ברק בתחילתו של השיר הנפלא המספר סיפור אמיתי ודרמטי על אהבה גדולה בירושלים.
איתמר בן אב"י, בנו בכורו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, היה עיתונאי ומשורר. כשהיה בן 26, ידוע באופיו הסוער, התאהב איתמר בלאה אבושדיד, בת למשפחה עשירה ומיוחסת יוצאת מרוקו בירושלים. לאה, שהיתה אז בת 16, התאהבה באיתמר אולם לא העזה להמרות את פיה של אמה, שהתנגדה ליחסים כלשהם בין השניים.
התנגדותה של הגב' אבושדיד הייתה בעיקר בגלל מוצאו האשכנזי של הבחור, משפחתו הענייה ואופיו הסוער והפרוע.
סיפור האהבה היה ידוע בכל הישוב בארץ כי איתמר הכריז על אהבתו בשירים שפרסם בעיתון "האור" אותו ערך. בשירי
האהבה שפרסם כינה את אהובתו בשם "אלה" (שיכול אותיות השם לאה) או "אלילתי", אבל כולם ידעו במי מדובר והדבר גרם מבוכה גדולה למשפחת אבושדד המיוחסת ועל לאה נאסר להיפגש עם איתמר.
אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:
"מאז אהבתיה ולבי כאוב,
לא יזוז האקדח ממולי,
בין ספרי רוחי, על שולחני האהוב,
נושם הוא המוות כבר לי.
כי נמאס לי הכול - אפילו יפתי,
אשר בחרה כך לחיות בלעדי,
חכי נא עוד רגע אוי את יפתי,
עוד רגע רק ותבכי לבלי די".
השיר, שהובן כאיום התאבדות, עורר סערה רבה בקרב יושבי ירושלים, וגרם לאביו של איתמר, אליעזר בן יהודה, להתערב במתרחש. הוא פנה בבהילות לרעהו אלברט ענתבי, שהיה מקורב למשפחת אבושדיד, ובהתערבותו נאותה האם "לקבל את גזר הדין" ולאפשר לבתה להינשא לבחיר לבה. גם אז נאלץ איתמר להמתין כמעט שנתיים, עד שהתנאים נחתמו, ובהם סעיפים תמוהים כמו חובתו של איתמר לשעבד את כל משכורתו לאשתו הטריה, וכן להתחייב כי אם תיפרד מעליו - ישלם לה כפל נדוניה, שאותה כלל לא קיבל.
לזוג נולדו שתי בנות, ביניהן דרורה בן אב"י, שהייתה עובדת בכירה ב"קול ישראל" ואשתו של קריין קול ישראל משה חובב, שנודע בהקפדתו על שימוש בעברית התקנית. בנם, גיל חובב, הוא עיתונאי ומגיש תכניות בישול.
הכתוב מבוסס על הערך "איתמר בן אבי" בויקיפדיה
השיר והסיפור מופיעים בערב שירושלים - צרור שירים וסיפורים ליום ירושלים ובכלל
עוד על שירים, משוררים ומקומות ומה שביניהם בטיולים מזמרים ובמסגרת הרצאות מזמרות בהגשת ד"ר איתי פלאות
ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119