אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:

"מאז אהבתיה ולבי כאוב,

לא יזוז האקדח ממולי,

בין ספרי רוחי, על שולחני האהוב,

נושם הוא המוות כבר לי.

כי נמאס לי הכול - אפילו יפתי,

אשר בחרה כך לחיות בלעדי,

חכי נא עוד רגע אוי את יפתי,

עוד רגע רק ותבכי לבלי די". 

השיר, שהובן כאיום התאבדות, עורר סערה רבה בקרב יושבי ירושלים, וגרם לאביו של איתמר, אליעזר בן יהודה, להתערב במתרחש. הוא פנה בבהילות לרעהו אלברט ענתבי, שהיה מקורב למשפחת אבושדיד, ובהתערבותו נאותה האם "לקבל את גזר הדין" ולאפשר לבתה להינשא לבחיר לבה. גם אז נאלץ איתמר להמתין כמעט שנתיים, עד שהתנאים נחתמו, ובהם סעיפים תמוהים כמו חובתו של איתמר לשעבד את כל משכורתו לאשתו הטריה, וכן להתחייב כי אם תיפרד מעליו - ישלם לה כפל נדוניה, שאותה כלל לא קיבל.

לזוג נולדו שתי בנות, ביניהן דרורה בן אב"י, שהייתה עובדת בכירה ב"קול ישראל" ואשתו של קריין קול ישראל משה חובב, שנודע בהקפדתו על שימוש בעברית התקנית. בנם, גיל חובב, הוא עיתונאי ומגיש תכניות בישול.

הכתוב מבוסס על הערך "איתמר בן אבי" בויקיפדיה

השיר והסיפור מופיעים בערב  שירושלים - צרור שירים וסיפורים ליום ירושלים ובכלל

עוד על שירים, משוררים ומקומות ומה שביניהם בטיולים מזמרים ובמסגרת הרצאות מזמרות בהגשת ד"ר איתי פלאות

ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119