תִּשְׁרֵי סַבָּא פָּנָה עֹרֶף
אֶל הָרֵי הָאֶלֶף.
מִשְׁתַּעֵל פֹּה כְּבָר הַחֹרֶף
וּבְעֵינוֹ הַדֶּלֶף.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ
לָמָּה וּמַדּוּעַ
לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ
יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
השיר נכתב בשנת 1927 על ידי עמנואל הרוסי שהיה בגדוד העבודה בירושלים. באותה תקופה היתה אבטלה קשה בארץ בכלל ובירושלים בפרט, וימי העבודה חולקו בין חברי הגדוד כך שכל אחד קבל רק יום עבודה אחד לשבוע, מצב שהביא את חברי הגדוד לעוני נורא וחרפת רעב. מכאן מובנת משמעות הפזמון, "ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע"
השיר אכן מספר על העוני, על המצוקה, על הילד הרעב שבוכה ואמו עסוקה ככובסת להשלמת הכנסה.
בבית השלישי שרים:
בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ
וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ....
פה יש נקודה מעניינת. הביטוי "נפל" לאדם שמת, שמור בדרך כלל לחיילים שנהרגים בקרב. בשיר זה משמש הביטוי לתיאור מוות במחצבה, שנחשב אז הירואי ממש כמו מוות בקרב.
אזכור דומה אנחנו מוצאים בבית הקברות בגדעונה, שם קבור יהודה שוסטר בן 21 שעל מצבת קברו רשום "נפל במחצבת עין חרוד" יהודה שוסטר נהרג במפולת שארעה במחצבה בעקבות פיצוץ.
המלה "נפל" שמשה גם לתאור חלוצים שנהרגו במהלך סלילת כבישים, גם זו מלאכה חשובה של כיבוש הארץ.