השיר בלוז כנעני הוא מחווה ושיר זיכרון ששר אהוד בנאי למשורר והזמר מאיר אריאל. אהוד בנאי מספר למאיר אריאל איך השתנה העולם מאז שנפטר, איך כעת "הכל חי ברשת והכל מתפוצץ"...
אהוד בנאי מזכיר בשיר את שיעורי היהדות והגמרא שהיה מאיר אריאל מארגן בביתו מדי פעם, זכר למנהג משפחתי שהנהיג אביו של מאיר אריאל, אלכסנדר בשמשניקוב, בקבוץ משמרות בו נולד וגדל. אהוד גם מזכיר את האיקליפטוס הענק:
"...שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס ברוח
שורק בלוז כנעני..."
זה כנראה אותו איקליפטוס שמאיר עצמו הזכיר בשיר "ארול":
"...כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק
הרחק הרחק עומד לו איקליפטוס ענק..."
וגם:
"...בסוף מצאו אותו זרוק מתחת איקליפטוס עוד אחד
חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד
מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר ..."
האיקליפטוס הענק עוד עומד עד היום בכניסה לקיבוץ, יש אומרים שמאיר אריאל לא התכוון לעץ הזה עצמו, אבל מה זה בעצם משנה?
אגב, על איקליפטוסים בזמר העברי כבר דיברנו כאן פעם.
אבל בעצם געגועיו של אהוד בנאי למאיר אריאל אינם תוצאה של קשר עמוק שהיה בין השניים. בעצם, אהוד בנאי מספר כי היכרותו את מאיר אריאל הייתה רק מהזדמנויות בהן נפגשו בעליה ובירידה מהבמה בהופעות בהם הופיעו שניהם. אהוד מתגעגע למאיר אריאל ונראה שצר לו על כך שלא הזדמן לו ליצור קשר עמוק יותר עם האומן.