פִּיוּ פִּיוּ - למה זה כל כך מרגיז?

פיופיומשחק הדרבי התל אביבי פוצץ השבוע, המהומות וחילופי מהלומות נמשכו במגרש וגם למחרת בכניסה לבית המשפט, וכל זה כי השחקן שהבקיע גול עשה לקהל האוהדים "פִּיוּ פִּיוּ"! כך שמעתי את אייל ברקוביץ' מסביר ברצינות גמורה.

והיו שהצדיקו את התקיפה במגרש, בגלל שהוא עשה להם פִּיוּ פִּיוּ... בחיי, כל כך צחקתי....  אבל זה לא באמת כל כך מצחיק.

למה אנחנו מתעצבנים? זה מתחיל בגנון, כאשר ילד נפגע כשמישהו מוציא לו לשון. למה כלבים לא נעלבים כשכלב אחר מוציא לשון? (הם יודעים שהוא מַלְחִית?). זה ממשיך בבית ספר עם "אצבע משולשת" (אגב, על מקור המנהג בתחתית המאמרון) שפוגעת ומעליבה ומרגיזה את מי שהיא מכוונת אליו. אחר כך באות קללות והיגדים שמטרתם לפגוע ולהרגיז ואצל הבוגרים יש כבר מבחר עצום של מסרים מילוליים ושאינם מילוליים כדי לפגוע באחר ולהוציאו מכליו.
 
אבל פִּיוּ פִּיוּ? אצל מבוגרים? לא ידעתי שזה עובד כך. כל כך צחקתי...
למה זה בעצם מעצבן אותנו?   
 
פִּיוּ פִּיוּ כל כך מרגיז...

ככה זה היה... פִּיוּ פִּיוּ!!!!
 
 
בהרצאה "זנב הטווס ויהלומי האשה – על תקשורת ועקרון ההכבדה" העוסקת בתקשורת בין בעלי חיים (וגם בני בני אדם) אני מספר שבמידה רבה תקשורת נועדה למנוע תוקפנות פיזית. איום, הרתעה, הפחדה, כל אלה הם חלק ממה שאנחנו מכנים "תקשורת אלימה" אבל אינם אלימות פיזית ואינם מהווים סכנה גופנית למתקוטטים כל זמן שהעניין נשאר ברמת התקשורת המילולית והחזותית ללא מגע פיזי.
 

 
תחשבו עלינו, בני האדם. רוב רובם של הקונפליקטים הבין-אישיים בינינו (מלחמות אינן קשורות לכאן כרגע) מגיעים לפתרונם בדרך של תקשורת, אם בהסכמה, אם בחשש לנוכח איום וכדומה. התקשורת מגינה עלינו מפני פגיעה פיזית ואף מוות.

אבל אצלנו בני האדם, עם התקשורת הכל כך מפותחת שלנו, יש מורכבויות נוספות. תכונה המייחדת את המין האנושי היא "נאוטניה". זהו מצב בו בעל חיים מגיע לבגרות מינית מבלי לעבור את השלב הראשוני בחיים. למשל, כאשר זחל של פרפר מטיל ביצים מבלי להתגלם ולבקוע כפרפר. אצלנו בני האדם שלב הילדות המאופיין בסקרנות רבה, אהבה למשחקים וכדומה, נמשך גם בבגרותנו.

האם מהומות שהן תוצאה של פִּיוּ פִּיוּ לא מוכיחות את הילדותיות שנותרת אצל בני אדם גם כשהם מתבגרים?
 
עוד על נאוטניה בהרצאת "האינסטינקט האנושי" ובהרצאת "אבולוציה של מין ואהבה באדם". בהגשת ד"ר איתי פלאות.
 

לגבי אצבע משולשת: שמעתי שבמלחמה בין אנגליה וצרפת היו הצרפתים נוהגים לכרות לשבויים האנגלים את האצבע היורה כדי שלא יוכלו יותר להילחם. לכן, חיילים אנגליים היו נוהגים להרגיז את הצרפתים בזקיפת האצבע להראות להם "לא תפסתם אותי".

עוד בנושא זה במסגרת ההרצאות המוגשות על ידי ד"ר איתי פלאות 

ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119
כל הזכויות שמורות לד"ר איתי פלאות, מרכז תרבות ידע ופנאי © שירה בציבור
ד''ר איתי פלאות | itai@plaot.com | 04-9533736 | 052-2971119

Tivonet