שיר משמר ושיר הנשמרת - הסיפור וביצוע מאוד מיוחד

המשוררת, הפזמונאית, השחקנית והיוצרת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן ואשתו רחל מרכוס, סבלה בצעירותה מדיכאונות. יום אחד הוזעק אביה, נתן אלתרמן, לביתה, הדלת היתה נעולה וריח של גז בישול נדף מהדירה. הסופר יורם קניוק, ידידו של נתן אלתרמן, הגיע גם הוא עם רעייתו, מירנדה, למקום, ורק אז נעתרה תרצה אתר לתחנוניהם ופתחה את הדלת. היא הובהלה לבית חולים ושם הצילו את חייה.

יורם קניוק סיפר כי לאחר האירוע הלך עם נתן אלתרמן לביתו שבשדרות נורדאו, ושם, בחדר העבודה, כתב נתן אלתרמן את "שיר משמר". הנה כאן השיר במלואו. בביצוע המולחן לא מושרים כל הבתים

 

 שיר משמר
נתן אלתרמן

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כּוֹחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,

מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵך

מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר כְּמוֹ שָׁמַיִם

מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְּחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ

וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְּאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.

נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,

עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

 

הָעִיר חָשְׁכָה. אֵין אִישׁ יוֹדֵע מַה זֶּה עָם.

אֵין עָם יוֹדֵע מָה זֶּה אִישׁ וּמָה אִשָּׁה.

אַךְ בַּחוּצוֹת, אַךְ בַּחוּצוֹת בְּעֶרֶב חַם,

בְּעֶרֶב חַם הַשָּׁט כִּצְחֹק וְכִלְחִישָׁה,

רָצִים עַל שְׁתַּיִם הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם

וְהַשְּׁקִיעָה שֶנִפְרְדָה מִן הָעוֹלָם

וְהַדְּגָלִים וְהַשָּׂפָה הַחֲדָשָׁה

הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, יֵינָם, לַחְמָם.

 

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה

רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,

שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא

וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,

שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה

אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.

רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,

רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

 

עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הִדְלִיק אֶת הַצְּלָלִים,

עַכְשָׁו חַשְׁרוֹת הַצִּפֳּרִים אֵינָן עָפוֹת,

אֲבָל בַּחוֹרֶף מִקּוֹלָן בֵּין הֶעָלִים

כָּל הַשְּׂדֵרוֹת בָּעִיר צוֹוְחוֹת כִּמְטֹרָפוֹת.

עַכְשָׁו שׁוֹתְקוֹת הֵן, כִּי צִפּוֹר אֵין בֵּין עָלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְגֶחָלִים.

 

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל שֶׁל אוֹתִיּוֹת.

מוּאָר שְׁלָטִים שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְשֶׁל מִלִּים.

מֵאֲחוֹרֵי מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְחָבִיּוֹת

נוֹשֵׁם הַיָּם, גָּדוֹל וָזָר כְּבֵית-חוֹלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְאוֹתִיּוֹת.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר מִלִּים וְגֶחָלִים.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

שְׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,

שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְיָדַיִךְ.

 

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ

פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?

אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן

וְאֵשׁ וָמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?

אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ

כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְתוֹךְ כַּף יָד?

אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוּף וְרַעַד רָב

כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂה אֶשְׁנָב?

 

הַגִּידִי לָמָּה וְאֶל מִי בְּלִי קוֹל בּוֹכָה אַתְּ?

אִמְרִי מִנַּיִן לָךְ, פְּתַיָּה מַאֲמִינָה,

שֶׁהַחַיִּים נוֹצְרוּ לֹא לְלַמְּדֵנוּ דַעַת,

כִּי אִם נוֹצְרוּ כְּדֵי לִטֹּל אֶת הַבִּינָה?

אִמְרִי, כֵּיצַד? מַדּוּעַ? מִי אָמַר לָךְ זֹאת?

אִמְרִי, מִנַּיִן? מִי גִלָּה לָךְ אֶת הַסּוֹד?

 

הַסַּכָּנוֹת רַבּוֹת וּמִסְפָּרָן מֵאָה

וְהֵן רוֹבְצוֹת אוּלַי בְּמַעְגָּל אוֹרֵב

אַךְ לֹא אוֹתָן, אַךְ לֹא אוֹתָן אַתְּ יְרֵאָה,

רַק אֶת נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהָבָה וְהַמְּלֵאָה,

הַמִּתְחַלְחֶלֶת לְקוֹל צַעַד מִתְקָרֵב,

אוֹתָהּ יָרֵאת, אֶת הָרַכָּה, אֶת הַשֵּיָה,

אֶת הָרָעָה, אֶת הָרוֹחֶצֶת בִּדְמֵי לֵב.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, לִבֵּךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

אוּלַי הָאשֶׁר בָּךְ שׁוֹכֵן וְהוּא דִבְשֵׁךְ,

דִּבְשֵׁךְ הֶחָם כִּדְמֵי לִבֵּךְ וְדִמְעוֹתַיִךְ.

דִּבְשֵׁךְ הֶחָם וְהַכָּבֵד וְהֶחָשֵׁךְ.

הָעֶרֶב בָּא. יָפֶה מִמֶּנּוּ אֵין בֵּינְתַיִם.

הָעֶרֶב בָּא. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיף אֶת הַשָּׁמַיִם.

 

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, הֲלֹא טוֹבוֹת צוֹפֵן הָעֶרֶב

וְרַק עוֹד אֵין לָדַעַת בְּיַד מִי וְאֵיךְ.

הֲלֹא הָרוּחַ, שֶׁאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת,

לֹא לְחִנָּם רַכּוֹת נוֹגַעַת בִּכְתֵפֵךְ.

בְּאוֹר יָרֵחַ וְחַשְׁמַל הָעִיר מוּאֶרֶת.

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.

 

 

 


השיר פורסם בשנת 1965 בספר "חגיגת קיץ" ועובד למחזה בשנת 1972.

תרצה אתר  סיפרה בראיון ךטלילה בן זכאי:

"ויום אחד, כך אמר, כתב שיר בשבילי. שוב לא הייתי צריכה לנחש בין השורות מה נכתב עלי ובשבילי, הפעם זה היה גלוי, פתוח. הייתי באותה תקופה במשבר, זה קורה אצל צעירים. אב אחר לוקח את בתו לשיחה, יושב איתה על כוס קפה או כוסית, ומשוחח. הוא אמר הכל בדרכו שלו, בשיר. 

כמענה לשיר של אלתרמן  כתבה תרצה אתר שיר ששמו "שיר הנשמרת":

שיר הנשמרת

תרצה אתר

 

הַשָּׁמַיִם רָצִים, רָצִים, רָצִים
בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי עִגּוּלִים נוֹצְצִים,
כָּל מִינֵי דְּבָרִים נַעֲשִׂים
יוֹתֵר וְיוֹתֵר סְמוּכִים.

אֲנִי נִזְהֶרֶת מִדְּבָרִים נוֹפְלִים.
מֵאֵשׁ. מֵרוּחַ. מִשִּׁירִים.
בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי רוּחוֹת מַכִּים.
כָּל מִינֵי עוֹפוֹת מְדַבְּרִים.

אֲבָל אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשִׁי מֵהֶם. וְגַם אֵינִי בּוֹכָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶהְיֶה בְּרוּכָה.
אֲנִי בְּרוּכָה.
הַשָּׁמַיִם רָצִים.
הֵם אֵינָם נוֹגְעִים
בִּשְׂעַר רֹאשִׁי שֶׁלְּךָ.

הֵם אֵינָם מִתְקָרְבִים אֲפִלּוּ לָרוּחַ
שֶׁבָּאָה אֵלַי מִמְּךָ.
הַשָּׁמַיִם רָצִים לְמָקוֹם אַחֵר,
וְהָרוּחַ סְבִיבֵנוּ טַבַּעַת שְׁקוּפָה,
כְּמוֹ בְּעֶרֶב שָׁרָב אֲנַחְנוּ יָרֵחַ,
הָרוּחַ סְבִיבֵנוּ עָבָה.

 

השיר הולחן על ידי נפתלי אלתר ושרה אותו הזמרת נורית גלרון.  לשמיעת השיר לחצו על הקישור.

 


בשנת 2011 הוקלט שילוב של שני השירים "שיר משמר שיר הנשמרת על ידי מיכה ביטון וחני דינור ללחן של גידי קורן. הנה בסרטון הביצוע המצויין לדעתי של הצמד בדואט מרגש.

 

 

חדש!! חדש!! חדש!!

הרצאה מזומרת - שרים ביחד - לחוגי בית, גמלאים, מועדוני זמר ומקומות עבודה

יהיה טוב - חייו ושירתו של יהונתן גפן

לפרטים והזמנות נא להתקשר לאיתי פלאות 052-2971119 או דרך דף צור קשר

שפע נושאים לשירה בציבור, הרצאות מזומרות, טיולים מזמרים, טיולים ברכבי שטח והרצאות על טבע האדם בהנחיית ד"ר איתי פלאות

לפרטים שלחו הודעה בצור קשר או התקשרו 052-2971119 

 

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם על...

בכל זאת יש בה משהו - טיול מזמר בעקבות משוררים בתל אביב

בכל זאת יש בה משהו - טיול מזמר בעקבות משוררים בתל אביב

"בכל זאת יש בה משהו" כתב נתן אלתרמן על העיר תל אביב. ואכן, תל אביב היתה והינה מרכז האומנות והתרבות הישראלית.  נטייל בעקבות משוררי תל אביב של הימים ההם, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק ואחרים
להמשך קריאה
עוד חוזר הניגון - חייו ושירתו של נתן אלתרמן

עוד חוזר הניגון - חייו ושירתו של נתן אלתרמן

מפגש מרתק, מלהיב ומגוון עם שיריו הרבים של נתן אלתרמן, סיפורי תל אביב ורכילויות מרושעות. ערב של התרגשות וצחוק, קריצה וחידוד עם המלים המושחזות של נתן אלתרמן

להמשך קריאה
אהבה אסורה, רפת חלב ורצח נתאב

אהבה אסורה, רפת חלב ורצח נתאב

המשורר נתן אלתרמן אהב לכתוב על כפר סבא. המושבה שנוסדה בשנת 1903 נחשבה למושבה קטנה, ונתפסה כמושבה מסורתית, קרובה (אך רחוקה מספיק) מתל אביב ומייצגת את מושבות העליה הראשונה (להבדיל מהקיבוצים והמושבים שנקראו "ההתיישבות העובדת"). אז הנה סיפור על שיר, אהבה אסורה וסוף טראגי..


להמשך קריאה
רומנטיקה בין מיסים למחלות מדבקות - מאמר מרגש של מיכל ביבי ששון

רומנטיקה בין מיסים למחלות מדבקות - מאמר מרגש של מיכל ביבי ששון

הפעם אני מביא דברים בשם אומרם: חברתי, מורת הדרך מיכל ביבי ששון המתמחה בהדרכת טיולים מרגשים בתל אביב-יפו כתבה מאמר זה ברוח תקופת הקורונה, וגם לציון 100 שנה להולדתו של נתן אלתרמן.
להמשך קריאה
חייזרים? אנשים משונים מאוד

חייזרים? אנשים משונים מאוד

לאחרונה משמשת המילה "חייזרים" לתאור קבוצת אנשים משונים, שפועלם ודעותיהם שונים משלנו. חייזר הוא מי שהגיע אלינו מעולמות אחרים בהם התרבות והמנהגים שונים מאוד משלנו. הביטוי הזכיר לי (אגב, גם למאיר שלו בטורו השבועי) שיר של נתן אלתרמן אנשים אחרים משונים מאוד - אנשי העליה השניה.


להמשך קריאה

לפרטים ויצירת קשר

איתי פלאות: 052-2971119

כל הזכויות שמורות לד"ר איתי פלאות, מרכז תרבות ידע ופנאי © שירה בציבור
ד''ר איתי פלאות | itai@plaot.com | 04-9533736 | 052-2971119

Tivonet