סבתא שלי הסכימה שכריסטין תישאר לגור אצלה. היא נרשמה לאולפן, למדה עברית, התחילה ללמוד באליאנס. הכירה שם מישהי שהפכה לחברה טובה, קורין... וקורין מאוד אהבה מוזיקה ישראלית והדביקה את כריסטין באהבה. והן הלכו להופעות כל הזמן.
מפה לשם, התברר שקורין הזאת מכירה טוב כל מיני מוזיקאים ואנשי הפקה, ויום אחד אחרי הופעה של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב ("חמוש במשקפיים") הן הוזמנו, שתיהן, למסיבה על גג של מוזיקאי מאוד ידוע ברחוב בן-יהודה בתל אביב....
והן שתיהן בנות 15, נרגשות בטירוף, באות למסיבה. אלכוהול. גראס. מוזיקאים. בחורות יפות. "הרגשתי על גג העולם", סיפרה לי כריסטין. התחילו איתה כולם. היא היתה נערה יפהפיה. והשיק הצרפתי, בכלל. אבל היא רצתה רק את אריק איינשטיין...
ואז, באיזשהו שלב, 2 לפנות בוקר, אריק איינשטיין אמר שהוא הולך. כריסטין אזרה אומץ ופנתה אליו. הם דיברו. אריק איינשטיין ירד למטה לחכות למונית שלו וכריסטין ירדה איתו למטה לרחוב. ואז היא אמרה לו שהיא רוצה ללכת איתו לכל מקום שהוא יבחר...
ואריק הסתכל עליה, חייך ואמר: "בובה'לה, את יפה מאוד ומתוקה אבל את צעירה ויום אחד תגדלי ותביני למה אמרתי לך לא". המונית הגיעה. אריק רכן אל החלון, שאל אותה "איפה את גרה, כריסטין?" היא אמרה "שכונת שפירא", ואריק אמר לנהג: "קח אותה לאן שהיא צריכה ותחייב אותי".
הסיפור הזה החזיר אותי לשיר "בדרך לגימנסיה". על השיר הזה, שנכתב על ידי יעקב רוטבליט, זכה לקיטונות של ביקורן מבעלי דעה כמו העיתונאית תמר אבידר, המשפטנית ד"ר אורית קמיר, דבורית שרגל ואחרים.
יעקב רוטבליט ציין כי התשוקה לנערה איננה ממומשת ככתוב: "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע"
עוד סיפורי שירים בדף "סיפורו של שיר"
שפע נושאים לשירה בציבור והרצאות מזומרות וטיולים מזמרים בהנחיית ד"ר איתי פלאות
לפרטים שלחו הודעה בצור קשר או התקשרו 052-2971119