באותה תקופה היה צדי מיודד מאוד עם אהוד מנור ועופרה פוקס, ובאחת השיחות שלהם סיפר להם על פגישותיו עם  מגדת עתידות שאיתה הוא מתייעץ לגבי עתידו כבר זמן לא קצר. כשנשאל האם היא באמת מצליחה לנבא, ענה בפשטות "לא". 

התשובה שעשעה את אהוד מנור ועל כך כתב "אני הולך אל ברטה פעם בשנה, ובינתיים שום דבר לא השתנה" וככה הלך צדי צרפתי למגדת העתידות ששמה היה רחל לוי באופן קבוע, אבל ללא תוצאות. אומרים שאת השם ברטה המציא אהוד מנור (פחות בנאלי) וגם החליף את עיסוקה בקלפים בקריאה בקפה, שזה נשמע יותר רומנטי.

צדי סיפר פעם, שהלך אל רחל לוי באופן קבוע כי באותה תקופה היה קצת מצוברח והיא ידעה לעודד אותו ולתת מילה טובה. אבל בפעם אחת, כשהוא דאג לגבי הצלחתה של הצגה בה שיחק, היא הבטיחה לו שההצגה תהיה הצלחה מסחררת, אבל ההצגה נחלה כשלון חרוץ, אז החליט להפסיק את ביקוריו אצל רחל לוי.  צדי נזכר שפעם אחת, אחרי ששיחק במחזמר שיער, אמרה לא שהוא לא ישחק יותר על במה, וצדקה.

את השיר הלחין, כאמור, נתן כהן, חבר בלהקת הנשמות הטהורות, מיד אחר כך פרצה מלחמת יום הכיפורים והם גויסו להופיע בפני חיילים יחד עם יגאל בשן. במהלך ההופעות הם ביצעו את קפה אצל ברטה ויגאל בשן התאהב בשיר וביקש להקליט אותו. נתן כהן נתן את הסכמתו, ומכיוון שלאחר המלחמה הלהקה עברה משבר, הם הקליטו את השיר אחרי שיגאל בשן כבר הקליט ופרסם אותו.