גם הוא מהגרעין, והוא כן הלך לקורס קצינים ולחם במלחמת ההתשה. ראיתי אותו במלחמת ההתשה יורד לתעלה ופשוט דאגתי. ולכן השורה שיתנו לנו לשוב ולראותו. כתבתי את השיר כזכרון ללשקה שנפל וכתפילה ליוסקה שיחזור. המילים היו אצלי בבטן הרבה זמן מאז שלשקה נהרג. היו אצלי בבטן אבל הם לא יצאו החוצה אל הדף" סיפר קורן באותה שיחה.
קרוב לשלוש שנים הסתובב אבי קורן עם השיר בבטן אבל שיר צריך מנגינה
וזה קרה ממש במקרה בשנת 1970. באולפן סרטי רול, אצל חברו של קורן מוסיקאי ובמאי הסרטים שמואל אימברמן , הוא שרק וזמזם לו מנגינה שהמציא באותו רגע, מנגינה ששבה והתנגנה בראשו כל הזמן. אימברמן שיחזר את נסיבות כתיבת הלחן בספרו האוטוביוגרפי "מייקינג אוף":
"לפתע, ללא שום סיבה נראית לעין או לאוזן, מתנגנת בראשי מנגינה קליטה ומיוחדת ללא מילים. אני מנסה אותה שוב, חוזר ומפזם לעצמי, ואותה מנגינה שהמצאתי כרגע בראשי לא מרפה ממני. אני מחליט להתקשר לחברי אבי קורן, תסריטאי ופזמונאי מחונן. 'תשמע', אני אומר לו בטלפון ממשרדי רול, ושורק ומזמזם לו את הלחן המקורי שנדבק בי. אבי נדלק. 'אל תזוז', הוא עונה לי, 'אני בדרך אליך'".
באולפני רול פוגש אבי קורן זמר צעיר בתחילת דרכו אחד בשם שלמה ארצי שזה עתה השתחרר מלהקת חיל הים. באמתחתו זכיה היסטורית מרשימה בפסטיבל הזמר והפזמון תש"ל (1970) עם "פתאום עכשיו, פתאום היום," הוא חיפש שירים חדשים לאלבום הבכורה שלו. באותה שיחה ברדיו ללא הפסקה סיפר קורן על פגישתו עם שלמה ארצי שכבר ראה בו ניצוץ של כוכב:
"אמרתי לשלמה שהוא הולך להיות כוכב גדול והוא אמר שהוא בכלל לא מתכוון להמשיך בכיוון הזה, שהוא הולך ללמוד משפטים, שהוא לא יודע איך נעשים כוכב, לא יודע ממי לבקש שירים. אז שמוליק איברמן אמר, תשמע, יש לי מנגינה ואבי יושב כאן והוא יכתוב לזה מילים, יתן לך את זה, ותקליט. נכנסתי עם המנגינה לחדר השני והמילים האלה שהחזקתי בבטן פשוט יצאו החוצה בעקבות המנגינה. ויצאתי עם השיר והשאר היסטוריה".
בשנת 1970, כלל שלמה ארצי את שירו בתקליט הבכורה שלו שנקרא פשוט "שלמה ארצי". אחרי יותר מ 20 שנה, ב- 1998, חידש ארצי את השיר.