לפני 73 שנים, בתאריך 15 לינואר 1948, יצאו 38 לוחמים ביניהם לוחמי פלמ"ח ולוחמי חי"ש מחטיבת עציוני, מהמושבה הרטוּב לעבר גוש עציון עם אספקת תחמושת, ציוד קשר ורפואה עבור הנצורים בגוש. על גורלה הנורא של המחלקה נכתבו לפחות שני שירים אותם אביא היום לזכרם של הלוחמים.
פרשת מחלקת ההר היא פרשה מורכבת שלגבי פרטיה, רבים חילוקי הדעות. שיירת הל"ה הפכה למיתוס המעלה על נס גבורה, טוהר הנשק והקרבה. למעשה, במשך שנים, לא היתה אפשרות לדעת בדיוק את פרטי הקרב וסיבותיו כי איש מאנשי המחלקה שהשתתפו בקרב לא שרד. רק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר האזור היה שוב בשליטת מדינת ישראל, נחקר האירוע ואף הובא מאנגליה הקצין הבריטי, היימיש דוגן שהיה בזמן האירוע מפקד משטרת חברון. הוא היה זה אשר הגיע ל"גבעת הקרב" וטיפל באיסוף ובקבורת הגופות הראשונה בגוש עציון (לאחר מכן נקברו גופות הלוחמים בהר הרצל) והוא אשר שפך מעט אור על האירוע.
סיפור שיירת הל"ה הפך, כאמור, למיתוס המכיל ערכים של דבקות במטרה וטוהר הנשק. המחלקה הורכבה כשני ימים לפני האירוע ונעשה נסיון להגיע לגוש עציון מירושלים. דני מס מונה כמפקד הפעולה בהיותו מפקד גוש עציון בעבר וקצין מוכר ומוערך. השיירה יצאה מירושלים בערב של 14 בינואר למסלול בן 11 קילומטר. היציאה, שנקבעה לשעה 20:00 התעכבה עד 23:00. האוטובוס שהיה צריך להביא את הלוחמים לנקודת היציאה נתקל במחסום בלתי מאוייש והלוחמים יצאו לדרך מנקודה שונה מהתכנון. הלוחמים נשאו נשק ואספקה במשקל כבד מאוד שהקשו על ההליכה ולאחר שנורו מספר יריות מאחד הכפרים הערביים והכוח נתקל במדרון תלול וקשה למעבר החליט המפקד לשוב לירושלים.