היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא
במשעולים בין דגניה לכנרת
עמדה עגלת חיי העמוסה...

כך שרה אסתר עופרים את מילותיו של יעקב אורלנד שהצליח לכתוב שיר אהבה נכזבת של חלוצה באופן כה רגיש.

בתמונה מצביע החץ הכחול על המושבה כנרת ומאחוריה חוות העלמות. החץ האדום מצביע על קיבוץ דגניה בראשיתו.  בכל עמק הירדן אלה היו שתי נקודות הישוב היהודי היחידות באותה תקופה כאשר על חוף הכנרת בצדה הדרומי שכנה העיירה הערבית סמח (צמח) ובה תחנה של רכבת העמק שעלתה משם לדמשק. החץ הירוק מצביע על שביל המתפתל על גבעת הַכֶּרַךְּ, היא גבעת בית ירח עליה שכנה מכללת אוהלו ובצידה הצפוני בית הקברות של כנרת. ובכן, השביל הזה ממש הוא מה שיעקב אורלנד מתכוון בשורה "במשעולים בין דגניה לכנרת / עמדה עגלת חיי העמוסה" בשירו "היו לילות" (לחן: מרדכי זעירא). אגב, כֶּרַךְּ מוזכר בשירה של רחל, כנרת "מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ" ולטענת ספי בן יוסף משמעותו בערבית "מרבד פרחים".

על מי נכתב השיר? אינני יודע. אבל יש פה ושם רמזים אודות המשוררת רחל, היא רחל בלובשטיין ששהתה בחוות העלמות בשנים 1911-1914 ואחר כך גם תקופה קצרה בקיבוץ דגניה. האם "עגלת חיי העמוסה" הוא רמז לשורה "בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?"

שאלה נוספת העולה מהשיר היא, למה התכוון המשורר במלה "זמר" בשורה "הוא היה אז בהיר / וגבוה כזמר". אבל על כך במאמרון אחר.

 עוד על שירים, משוררים ומקומות ומה שביניהם בטיולים מזמרים ובמסגרת הרצאות מזמרות בהגשת ד"ר איתי פלאות.

ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119