כל מי שהתברך בילדה, שר לה את השיר "הילדה הכי יפה בגן" שנכתב על ידי יונתן גפן ויוני רכטר והושר על ידי יהודית רביץ במופע "הכבש השישה עשר", ומושר לרוב בערבי שירה בציבור. המשורר מספר על הילדה הכי יפה בגן, שכל חזותה, העיניים, הפה, והצמה הכי יפים בגן וכולם מביטים ומסכימים שהיא הכי יפה בגן. מאז צאת השיר הוא הפך ללהיט ולקלסיקה בזמר
העברי, עד שהביטוי "הילדה הכי יפה בגן" הפך ממש למטבע לשון, ראו למשל כתבה על כלי רכב:
ואיך יופיה משפיע על סביבתה? כשהיא מחייכת גם אני מחייכת, אבל כשהיא עצובה קשה לסובבים להבין איך היא יכולה להיות עצובה כשהיא הילדה הכי יפה בגן.
נושא חברתי מעניין מאוד, איך מראהו החיצוני של אדם מביא אותנו למסקנות לגבי פנימיותו. (על השפעת החזות החיצונית אכתוב באחד המאמרונים הקרובים).. אבל לא על זה רציתי לספר הפעם.