מוּכְתָאר אֶל נָאחְבִּיר - אצלי במשפחה

רפאל צורני נולד בבגדד ובשנות הארבעים עלה לארץ ישראל כשהוא מלא בלהט ציוני. ביחד עם חבריו בגרעין "עולי בבל" הוא עלה להתיישבות בקיבוץ בארי.

קבוץ בארי עלה על הקרקע במוצאי יום כיפור שנת תש"ז (1946) במסגרת מבצע ההתיישבות של 11 הנקודות בנגב. בתחילה ישבו בנקודה ששמה הוא "נאחביר" שם הקימו מגדל מים ובנין מגורים ושמירה. תוך שהמתיישבים הצעירים מסתגלים לתנאי המדבר הם פגשו את השכנים בני השבטים הבדואים שבסביבה. הבדואים קיבלו אותם בסבר פנים יפות אך במידה של חשדנות. הבדואים שלא הבינו את המבנה החברתי והמנהלי של הקיבוץ, חיפשו מישהו המשמש כמנהיג לקיבוץ.  

חברי הקבוץ הצעיר החליטו ליצור תפקיד שישמש ליצירה ושמירה על הקשרים הטובים עם השכנים. רפאל צורני נבחר לתפקיד בגלל השפה הערבית השגורה בפיו והיכרותו הקרובה עם התרבות הערבית. כדי לנהל את היחסים עם השכנים הוכתר רפאל צורני ל"מוכתאר אל-נאחביר"

כלומר המוכתר של הישוב (שאז עוד לא נקרא בארי) והוא היה מופקד על אירוח השכנים וקשירת יחסים טובים איתם. בתחילת הדרך קיבלו המתיישבים מים מהבאר שהיתה ברשות הבדואים והיחסים היו טובים.

לאחר שעלו לנקודת הקבע (בה יושב הקבוץ כיום) נבנה במקום מגדל מים והאגדה העוברת במשפחה מדור לדור מספרת שרפאל, שעבד אז במסגריה, הוא הוא שבנה את החנוכייה הניצבת עד היום בגאווה בראש מגדל המים.

בשנת 1949 נסע רפאל כשליח לעיראק במחתרת, ביחד עם מרדכי בן פורת ואחרים, והיה בין הפעילים במבצע העלאת יהודי עירק לארץ במבצע עזרא ונחמיה.

עוד על שירים, משוררים ומקומות ומה שביניהם בטיולים מזמרים ובמסגרת הרצאות מזמרות בהגשת ד"ר איתי פלאות.

ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119