גלשנו חזרה אל עמק אל בוקיעה, עברנו דרך שדות מעובדים וחממות וטיפסנו לעבר הר גדיר הנמוך מבין שלושת רכסי ההרים. טיפסנו על הר גדיר על גבעות ללא שביל בשטח מלא אבנים, דבר שהצריך הכוונה לאורך כמה קילומטרים, ומרכס גדיר גלשנו שוב צפונה דרך ח' ירזה, אזור עם הרבה שרידי ישוב מתקופת המקרא ובעיקר מהתקופה הביזנטית. בשטח נצפים אתרים רבים של מאהלים בדואים נטושים, למרות שכל האזור מכוסה עשב עבור עדרי הצאן והבקר. אנשי החוות ציינו בפנינו ש"אין כאן בדואים" ולא יספו. 

ירדנו צפונה אל נחל מילחה (בסמוך לחמאם-אל-מליח) והמשכנו במעלה הערוץ בו זורם נוזל שחור, סמיך ומצחין. טיפסנו צפונה על המדרונות הדרומיים של ההר בזק, הגבוה בהרי האיזור, ועלינו בדרך חדשה סלולה ומפותלת אל פסגת ההר שם יש מוצב תצפית צה"לי החולש ב 360° על חלק מבקעת הירדן, הגלבוע, בקעת ג'נין כל רכסי צפון השומרון מדרום. כשהגענו אל ראש ההר התחיל אובך משמעותי שמנע מאיתנו לצפות למרחק.

מפסגת הר בזק עברנו לשתי נקודות התיישבות, "חוות חקלאיות" אחת שתושביה הבודדים מכנים אות חוות בזק והשנייה חוות הר בזק, הם לא כל כך סגורים על השמות, אבל במקום קרווילות חדשות, מיכון חקלאי, טרקטורונים ומעט עיזים להצדקת השם "חווה".

מהר בזק גלשנו בכביש החדש והמפותל היורד אל גדר ההפרדה בשולי הגלבוע ולאורך כביש המערכת היורד אל מחסום הבקעה על יד הכפר ברדלה.

לכל אורך המסלול חזינו בציבורי פריחה של סוף האביב. בצדי השטחים החקלאיים פגשנו מרבדים קטנים של חבלבל המשי וחבלבל השדה. בעליה אל הרכסים פגשנו את נירית הקמה וקוצים יבשים של גדילן מצוי.  בין האבנים במדרונות פגשנו דמומית קטנת-פרי. על הר גדיר פגשנו עצי זית, עצי חרוב ואלה אטלנטית ומעט חוטמית זיפנית. על פסגת הר בזק בו הטמפרטורה נמוכה יותר, פגשנו צמחי צלע-שור אשונה, טבורית נטויה, שברק מצוי, אלמוות הכסף, מרגנית השדה, גרניון רך, ותלתן הפוך.

ראו תיעוד חוויות הטיול בסרטון המצורף.