השיר מביא בצורה טבעית וחביבה דילמת נעורים מוכרת: אני מניח שכל אחד ואחת יסכימו איתי שכל נערה, בכל תהליך של חיזור, בהתחלה אומרת לא.
כל תהליך החיזור בטבע הוא תהליך שמטרתו לאפשר לזכר לשכנע את הנקבה להזדווג איתו. ברוב המקרים הנקבה היא הבררנית ואינה נענית לכל זכר, היא רוצה להבטיח שמצויות בו התכונות המתאימות שאותן היא רוצה עבור צאצאיה. מכאן שכל רעיון החיזור הוא ניסיון לשכנע את הנקבה הבררנית בכשירותו של הזכר ולומר כן, אחרי שאמרה לא.
בכל חברה, גם אצל בעלי חיים, מכיוון שהנקבה היא הבוחרת את הזכר, צריכה להיות לה גם אפשרות לומר "לא" נחרץ וחד משמעי. והזכר צריך גם להבין את המסר הנחרץ, לוותר ולמצוא לעצמו שידוך אחר.
אבל איך מעבירים מסר חד משמעי זה כבר דיון אחר ולא אכנס אליו כאן.
חשוב רק שנזכור כי (ואני מדבר כביולוג ולא מציג דעה חברתית או משפטית!):
א. תגובה ראשונית וטבעית של כל נקבה לחיזור זכרי היא לא. הנקבה היא הבוחרת את הזכר הרצוי לה והיא בררנית.
ב. תהליך של חיזור הוא מערכת שתפקידה לאפשר לזכר לשכנע את הנקבה הממאנת להזדווג איתו.
ג. כל תהליך חיזור מתחיל ב"לא" של הנקבה.
ד. התהליך יכול להסתיים בשכנוע הנקבה לומר כן במקום ה"לא", אבל צריכה להיות לה גם האפשרות לומר לא נחרץ וחד משמעי שיגרום לזכר לוותר ולחפש לעצמו שידוך אחר.
בעקבות התייחסותו של השופט מישאל חשין לשיר "כשאת אומרת לא", הוסיף הפזמונאי דן אלמגור בית שמבהיר את העניין:
כשהיא אומרת "לא" לזה היא מתכוונת,
לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא".
לכן ה"לא" שלה סופי, מוחלט,
רק היא קובעת, לא שום בית משפט,
אז תהיה לי תרנגול
ואל תהיה חכם גדול.
היא לא רומזת "כן", או "אולי" או "בוא",
כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת "לא!"