חודשיים אחר כך נערך הכינוס הארצי השני של הפלמ"ח במטע הזיתים בעין חרוד, וחיים ביקש מארנן עזריהו, קצין התרבות של הפלמ"ח, להקריא את השיר בטכס.
ארנן קרא את השיר ואמר: "אינני יכול לקרוא שיר כל כך קצר, אם תצליח לחבר עוד בית, אקרא אותו וגם אתן לך מתנה את "שירי רחל". חיים התיישב על סלע ותוך עשר דקות חיבר עוד שני בתים:
אִם הַשַּׁעַר סָגוּר, אֵין פּוֹתֵחַ –
אֶת הַשַּׁעַר נִשְׁבֹּר וְנִתֹּץ.
כָּל חוֹמָה בְּצוּרָה נְנַגֵּחַ,
וְכָל סֶדֶק נַרְחִיב וְנִפְרֹץ.
לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!
שַׁיָּרָה, אַל בְּכִי וְאַל צַעַר.
הִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעִי, סָב זָקֵן
גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר
יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!
לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!
השיר עם התוכן התקיף והמנגינה הרוסית המרוממת עבר מפה לאוזן בין יחידות הפלמ"ח וכך נודע חיים חפר כמשורר והוזמן לאירועים שונים ומפגשי חברים. זו היתה תחילת דרכו האומנותית למי שהקים את ה"צ'זבטרון" ושאר מפעלי תרבות מוצלחים עד סוף ימיו.
לכרטיס ביקור דיגיטאלי לחצו כאן.