היה זה בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת שחבורת צעירים בראשון אריה אברמסון וגרשון פליישר הגיעו לגבעות שייח-איבריק והקימו את "חבורת הרועה". את פרנסתם רצו למצוא ברעיית עדריבקר וצאן של חקלאי עמק יזרעאל בגבעות אלונים-שפרעם.
בהמשך קמה במקום חבורה אחרת של צעירים שגם הם ראו את תמצית הישראליות ברעיית עדרים, וקראו לעצמם "חבורת הרועים". אל החבורה הזאת חברו תל-אביבים, "חבר'ה טראסק" שחיפשו את עצמם באותה תקופה. המשורר התל אביבי אלכסנדר פן, שהיה חבר בחבר'ה טראסק, התלהב ו"התאהב" בשומר אלכסנדר זייד ובחבורת הרועים ואף כתב לכבודם, שירי רועים כמו "שתו העדרים" ו"למדבר שאנו על דבשות גמלים".
אליעזר שמאלי ויעקב מחט טענו כי את השירים כתב משה זמירי שבגלל צניעותו ויתר על הקרדיט, או אולי בגלל שרצה לחבר "שירי עם" אמיתיים והתנגד לאיזכור כותבי השירים.
אחדים מחבורת הרועים, כמו בועז פרסוב ואריה אברמסון, שמצאו את מותם במקום בתקופת ההתארגנות להקמת קיבוץ אלונים או מאוחר יותר, קבורים בבית הקברות של אגודת השומרים הסמוך. שם, בטיול מזמר, אנו שרים לכבודם את שירי הרועים שכל כך אהבו.
לדף הטיול המזמר על גבעות שייח-איבריק - לחץ כאן
עוד על שירים, משוררים ומקומות ומה שביניהם בטיולים מזמרים ובמסגרת הרצאות מזמרות בהגשת ד"ר איתי פלאות.
ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119