הבלדה על יואל משה סלומון

מדוע נקרא השיר "הבלדה על יואל משה סלומון ושלושת רעיו"? הרי הם היו חמישה - "שטמפפר בא, וגוטמן בא, וזרח ברנט, ויואל משה סלומון עם חרב באבנט, ואתם רכב מזרקי הדוקטור הכסוף, כשהרוח אז לאורך הירקון שר בקני הסוף.."

מי לא היה חבר של יואל? תשובה מצאתי בספר "שירו הביטו וראו", בעריכת יורם טהרלב וומרדכי נאור. והנה תקציר האירועים:

השיר מבוסס על סיפור קניית אדמת מלבס, היא פתח-תקווה, "אם המושבות", בשנת תרל"ח -1878. משה סמילנסקי מספר שהרוכשים עמדו להשלים את העיסקה, אך לפני התשלום הם החליטו לשאול בעצתו של רופא מפורסם, ד"ר מזריקי מיפו. בלשון ימינו היינו אומרים: ביקשו חוות-דעת אקולוגית. הרופא בא, סקר את השטח הביצתי, עלה על גג חורבה, ופסק את דינו: "ניצבתי כל הזמן ועיני תרו ברחבי הרקיע לראות ציפורים עפות, ולא ראיתי אפילו עוף אחד. והרי גרגרי תבואה מפוזרים כאן ותולעים וכל מיני רמשים - מאכל ערב לעוף השמיים... אין זאת כי אם העוף, הנשמע לחושו הטבעי, שומר נפשו מהתקרב הנה... מקום אוכל את יושביו המקום הזה".

שלושת היהודים שביקשו לרכוש את הקרקע היו המומים. ראשון התאושש יואל משה סלומון, שאמר: "בכל זאת..". יהושוע שטמפפר אמר: "ננסה..". דוד מאיר גוטמן פרץ בבכי. לבסוף החליטו: לקנות. בערב ראש חודש מנחם אב לשנת תרל"ח נכתב ונחתם החוזה בין המוכר סלים קסר ובין הקונים, האדונים דוד גוטמן, יואל משה סלומון ונתן גרינגרט, ובמעמד החברים יהושע שטמפפר וזרח ברנט.

כך מתחיל סיפורה של פתח תקווה וכך מסתיים סיפורנו. יואל רצה לקנות, הזמין את הדוקטור לתת חוות דעת על החלקה, ולקח איתו כמה חברים עשירים כדי לעניין אותם בעיסקת הנדל"ן. הוא הצליח לשכנע את אחד מהם, גוטמן. גוטמן "עשה קופה" די מהר ומכר את כל השטח חזרה די מהר לקוני הבתים החדשים ברחוב חובבי ציון. שני החברים האחרים גם הסתדרו: זרח בנה את מאה-שערים ושטמפפר היה לימים ראש הוועד של פתח-תקווה ובתוקף תפקידו טס לאירופה ולארה"ב לשנורר למענה.

"הבלדה על יואל משה סלומון" - אריק איינשטיין עם הקדמה של אורי זוהר

הבלדה על יואל משה סלומון

לפרטים ויצירת קשר

איתי פלאות: 052-2971119