תופרת אני ותופרת,
הים לא יחדל מלנהום.
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
הוי, כמה צחקנו אי-פעם,
ראשי המתולתל כה הזהיב,
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב.
אמרתי: תבוא בין ערביים
אותי לטיול להזמין.
כתבתי - הגליל מספר שניים,
קומה ראשונה מימין.
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט -
ואז נפתחות הדלתיים,
ואז נפגשים במבט.
צריך לצלצל פעמיים,
לבוא ולומר: ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב.
השיר "צריך לצלצל פעמים" נכתב בשנת 1939 ובוצע לראשונה על ידי הסולנית ברונקה זלצמן בתכנית הראשונה של תאטרון "כל הרוחות". לשיר שתי גרסאות, המקורית, וזו המוכרת שבוצעה על ידי שושנה דמארי ורבות אחרות.
אני אוהב במיוחד שירים בהם יש איזכור מהמציאות כמו כתובת, או תאריך (חידה: באיזה יום בשבוע נכתב השיר אחי הצעיר יהודה?). בשיר זה נכתב ש"הים לא יחדל מלנהום" וכתובתה היא "הגליל מספר שניים". בדקתי במפות תל אביב ורחוב הגליל בכלל נמצא באיזור התחנה המרכזית הישנה, הרחק מהים. אז איך היא שומעת ים?
שוחחתי על כך עם דודתי, עליזה זיו, שהיא אחות אמי. משפחת אמי גרה בשנות העשרים והשלושים בתל אביב באזור רחוב הירקון X פרישמן. עליזה סיפרה לי שבעבר רחוב הגליל היה הרחוב ששמו היום רחוב מאפו. מספרים ששמו המקורי של הרחוב, רח' הגליל, ניתן לו כי הוא היה בזמנו הרחוב הצפוני ביותר בעיר. כשהתרחבה העיר צפונה, שונה שם הרחוב לרח' מאפו. מכאן שרחוב הגליל מספר 2 הוא הבית המערבי ביותר ברחוב, הנושק לים.
כראייה לדבריה, ציינה דודתי כי בפינת רחוב מאפו ובן יהודה נמצא עד היום "בית מרקחת הגליל", שנקרא בהווסדו בשנות השלושים, על שם הרחוב בו שכן, רחוב הגליל.
ולמה צריך לצלצל פעמיים? בשנות השלושים, ימי העליה הרביעית והחמישית, גברה צפיפות הדיור בתל אביב והיה מאוד מקובל להשכיר חדר לדייר משנה. היה מוסכם שאם אורח מגיע אל הדייר הראשי (בעל הבית או השוכר הראשי) הוא נוקש פעם אחת על הדלת, ואם מגיע אורח אל דייר המשנה, הוא מקיש פעמיים. כך יודעים שוכני הבית מי צריך לקום ולפתוח את הדלת.
עוד סיפורי שירים בטיולים מזמרים והרצאות מזומרות שמציע איתי פלאות.
|
שושנה דמארי - צריך לצלצל פעמיים
מימין, הבית ברחוב הגליל (מאפו) 2 בתל אביב
בית מרקחת "הגליל" נוסד בשנת 1935
צילם: איתי פלאות
צילם: איתי פלאות |