"אין לך מה לדאוג / אני נזהר ולובש גם סוודר / אין לך מה לדאוג / זה מיותר הכל בסדר / אין לך מה לדאוג כאן נהדר / מפגיזים כהוגן / באמת שלא חסר דבר / אין לך מה לדאוג / פה קייטנה ועושים שמח / ואתמול היה אפילו פנאי להתקלח / אין לך מה לדאוג אני ישן / וחולם עליך / כשאחזור העירה נתחתן / שלחי לי תחתונים וגופיות / כאן כולם כבר כמו חיות / נלחמים כמו אריות / מורל ממש גבוה / ואצלנו בפלוגה / מבקשים קצת הפוגה / מותק לא לשלוח לי עוגה..."
עוזי פוקס מספר: "למרות שכולם קוראים לשיר 'תחתונים וגופיות' שם השיר הוא 'אין לך מה לדאוג'. השיר, שהפך ללהיט של המלחמה הנוראה ההיא (מלחמת יום הכיפורים), היה בעצם גלויה שנשלחה לתלמה אליגון על-ידי אחיה ששרת באחת הפלוגות. הוא כתב שחסרים לו תחתונים, גופיות ונייר טואלט, ביקש שלא תשלח עוגות וסיפר על ההפגזות ועל מצב הרוח. תלמה פיתחה את הגלויה לשיר וקובי אושרת עיבד את הלחן.
"באותה תקופה קובי ואני עבדנו על אלבום הביכורים שלי. אמנים נשלחו להופיע חוליות חוליות בכל המוצבים ממצרים, דרך אפריקה וכמובן בכל הארץ, ואנחנו היינו בחוליה שבה הופיעו גם צביקה פיק, יוני נמרי, גבי שושן, רותי נבון ומוטי גלעדי. הגענו להפוגה של 24 שעות מהחזית כשקובי קיבל את השיר מתלמה. אני זוכר שחזרנו ממשחק כדורגל בבת-ים ועל הטוסטוס נולד השיר. באותה התקופה היו מלא אמנים שהקליטו שירי מלחמה והחלטנו להקליט את השיר באולפני טריטון. השיר הוקלט כשמילות הפזמון המקוריות היו 'שלחי לי נייר טואלט'. כשהשיר יצא לרדיו המשפט הזה עשה גלים, הוקמה ועדה מיוחדת של פרופסורים ואנשי רוח שצעקו צעקה גדולה על כך שמכניסים מילה שכזו לשידור. לא היתה לנו ברירה ובאפטר הבא הקלטנו את השיר מחדש, הפעם בלי 'נייר טואלט'.
"השיר הושמע בגלי צה"ל ובקול ישראל והפך להיסטריה. כשהגעתי להופעות החיילים פשוט השתוללו, לא האמנתי שזה קורה והאמת שהשיר הזה מלווה אותי עד היום, כשגם היום יש לפעמים אנשים מהקהל שצועקים לי 'אני הייתי חייל כשהופעת אצלנו ברמה'. זה מאד מרגש. אני מאד שמח שבחלקי נפל לשיר את השיר הזה ושדווקא בזמן מלחמה כל כך קשה הוא שימח חיילים.
"זיכרון שמלווה אותי מאז היה מופע בפני יחידת נ"מ מול הקו הסורי. כשהתחלנו להופיע, הסתבר שנווט סורי השקיף וכוון עלינו ירי. התחלנו לחטוף פגזים שנפלו מימין ומשמאל. החלטנו לא להפסיק להופיע, רצינו להוכיח להם שאנחנו לא מוותרים, זה היה מטורף. כל תקופת המלחמה היתה מטורפת, זזנו ממקום למקום הופענו כל הזמן, לפעמים שש או שבע הופעות ביום, בלי הפסקה או מנוחה".
(מתוך כתבה ב ynet אוקטובר 2003)
עוד סיפורי שירים בערבי שירה בציבור בהנחיית איתי פלאות