מלים:  נעמי שמר

 

השיר נכתב, לכבוד פסטיבל הזמר תשכ"ז, 1967 ולא לתחרות עצמה.
טדי קולק חשב שאין מספיק שירים על ירושלים ויזם פניה למחברים כדי שיכתבו שירים על ירושלים על מנת שיופיעו בחלק האמנותי.
גם נעמי שמר קיבלה פניה וגיל אלדמע ששאל אותה מה עם השיר קיבל תגובה בנוסח:"איך אפשר לכתוב שיר על נושא ספציפי?", "טוב", אמר לה גיל, "תכתבי מה שבא לך", אמר וסגר את הטלפון כשהוא אומר לסובבים - "עכשיו היא תכתוב שיר על ירושלים" וכך היה.
נעמי השמיעה את השיר, שכלל רק את הבית הראשון והשלישי, לחברתה רבקה מיכאלי שהציעה לה להוסיף בית אמצעי.
את שולי נתן נעמי שמעה באיזה תחרות כישרונות והחליטה שהיא זאת מי שמתאימה לשיר את זה ואיתרה אותה.
הקהל אהב מאוד את השיר והוא נשאר הרבה יותר בתודעה מאשר השיר הזוכה באותה שנה (מי יודע כמה, מייק בורשטיין) והושמע ברדיו בלי סוף, ואומרים ששלושה שבועות לאחר מכן, כשפרצה מלחמת ששת הימים, חלק מהטריגרים לאסטרטגיה הצבאית שכללה כיבוש מחודש של ירושלים, נבעו מהשיר.
ביום בו הצנחנים פרצו לכותל, עמדה נעמי שמר להופיע בסיני בפני חיילים. מיד כשהגיעה הידיעה על שחרור הכותל, שרבטה נעמי שמר כמה בתים חדשים לשיר )"חזרנו אל בורות המים" וכו') וביצעה אותו שם לראשונה

את השורות האלה כתבה על גבה של....שולה חן, אז חיילת בלהקת הנח"ל.
נעמי שמר עשתה רמונט באחד הבתים (בדק בית?) והתאימה אותו למפה המעודכנת של המזה"ת:

איכה יבשו בורות המים כיכר השוק ריקה => חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר
ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה => שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה
ובמערות אשר בסלע מייללות רוחות => ובמערכות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות
ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו => נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו

לאחר הביצוע של נעמי שמר עצמה לשיר המורחב, הראשון שהקליט אותו היה אברהם פררה, מיד בתום שירות מילואים בשחרור מזרח ירושלים, וגם כאן יש סיפור - הוא היה הראשון שנהג בקו 9, לאחר שהאחרון שנהג בו בעת מלחמת השחרור היה אביו, אהרון פררה, שעל שמו נקרא בנו של אברהם פררה, המוכר לנו כיום בעורך ברשת ג' וכזמר.
 

ובמקביל התפרסם השיר למילים של צנחן צעיר מהכוחות שפרצו לירושלים - ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל דם (למיטב זכרוני)

אגב, שמו של הצנחן המשורר ומזמר היה מאיר אריאל