ולרגל ההסמכה - מבצע!!!    10% הנחה על טיולים והרצאות לאנשי רשימת התפוצה שיזמינו פעילות לחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2008.

מהו האושר? אותו דבר אחריו אנו רודפים כל חיינו, אותה תחושת סיפוק נעימה לאחר הצלחה, משאת הנפש אותה אנו מאחלים ליקירינו ביום חגם, התחושה שנקשרת ב"עושר" בסופן של אגדות - "ומאז הם חיים בעושר ואושר עד היום הזה".
מסתבר שהאושר אינו אלא מולקולה אחת או יותר המופרשת בגופינו ומקנה לנו תחושה נעימה מאוד הגורמת לנו לשאוף אליה עוד ועוד. כל תהליך ביוכימי או מולקולארי בגוף האדם הוא תוצאה של ברירה טבעית במשך דורות רבים שנִיפְּתָה את התכונות הפחות מועילות להישרדות והעבירה דרך מסננת הדורות תכונות שיש בהן תועלת ליצור הנושא אותן.
אם כך, מהו אותו אושר וכיצד הוא מסייע למין האנושי (וכנראה גם למינים אחרים) לשרוד ולהצליח להתרבות?

האושר הוא גמול על הצלחה. האושר נועד לתגמל את היצור על הצלחה בחיים - השגת טרף מזין ואיכותי, ניצחון על אויב אכזר, פתרון בעיה סבוכה, מציאת מסתור מפני גל קור פתאומי, מציאת בת/בן זוג מתאים לרבייה, הצלחה בטיפול בצאצאים וצפייה בהתפתחותם המוצלחת ועוד.

מכאן, שאין בנמצא "אושר נצחי".  תחושת האושר הנעימה גורמת לנו לכמיהה אל האושר, אותו נשיג על ידי הצלחה. אבל המנגנון הביוכימי בנוי כך שכשאנו מגיעים לתחושת האושר, זו מתפוגגת תוך זמן ושוב אנו חוזרים אל השגרה הרגילה, ושוב אנו שואפים אל האושר הנכסף.

למה לא ניתן להגיע לאושר מוחלט, נצחי, מתמשך?  כי אם יגיע אדם, או יצור כלשהו, לאושר מתמשך ובלתי פוסק, כי אז תופסק הכמיהה לאושר ונחדל להתאמץ להשיגו. נפסיק לשאוף להצלחה, למציאת מזון משובח, לרבייה מוצלחת וכל השאר ופשוט נחדל מפעילות חיונית. אלה שאצלם תחושת האושר היא זמנית ימשיכו לשאוף אליו ולהתאמץ להגיע להישגים שיאפשרו להם להצליח יותר בחיים מאשר אלה המצויים באושר תמידי ואינם מתאמצים יותר.

כך בדיוק עובדת גם תחושת הכישלון. תפקידה לגרום לנו לאי נעימות זמנית לאחר אי הצלחה כדי לדרבן אותנו להימנע מכישלונות וכך להצליח יותר בחיים, כלומר (במונחים ביולוגיים) בהישרדות וברבייה. מי שלא חש תחושת כישלון צורבת, לא ינסה להימנע מכישלון, ומי שחש תחושת כישלון תמידית, יתייאש מלנסות שלא להיכשל.

  שיר שמח על מקרה עצוב

בתאריך 18.3.1954, ממש לקראת פורים, יצאו שני חברים מחיפה לבלות בתל אביב. שני החברים, יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, עברו לגור בחיפה כשאבא חושי, ראש העיריה, קרא לאומנים לבוא להתגורר בעיר ואף סידר להם מקומות עבודה בחברת חשמל.

כשהגיעו השניים לתל אביב נגשו לבית הקפה החביב עליהם ומצאו את היושבים בו עטופים תוגה וצער. כששאלו לפשר מצב הרוח סיפרו להם חבריהם שבאותו הלילה הותקף אוטובוס במעלה העקרבים ורבים נהרגו ונפצעו שם. בו בזמן נכנס לבית הקפה משה שרת, ששימש כראש ממשלה באותה תקופה, והציע להם לחבר שיר עליז כדי לעודד את רוחו של העם בשעה הקשה הזאת ולקראת פורים.

השניים פרשו מיד לפינה ובו במקום כתבו ביחד ואף הלחינו את השיר לו קראו "שיר שמח" שמתחיל במילים: "אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו". ובכן, השיר העליז הזה, שמנגינתו שחוברה על ידי מרדכי זעירא נשמעת כל כך חסידית, חובר לרגל אירוע כל כך עצוב.

עוד סיפורים אודות שירים ישראליים באתר "סיפורו של שיר"

חברים בחוג חברתי? רוצים לכנס חברים לערב תרבותי? זקוקים לפעילות הפגה ביום עיון כבד? מגוון הרצאות מרתקות על טבע האדם, מלוות במצגות מרהיבות.

נושאים לדוגמא:

  כמה רגליים יש לפיל? (מתוך ההרצאה על "תעתועי ראיה")

הנה משפט פילוסופי עמוק (אבל לא יותר מדי): "תמונה שלא מסתכלים עליה - אין לה משמעות". מהי בעצם תמונה? שילוב של צורות וצבעים שכשלעצמם הם חסרי פשר. האדם המביט בתמונה הוא זה שמייחס לה משמעות, והוא עושה זאת מתוך המטען הפנימי שלו, מתוך ניסיונו והבנתו. למעשה, ההבנה שלנו את התמונה תלויה בתבניות שייצרנו לנו בעבר. בתקופת היותי מרצה לזואולוגיה באוניברסיטה תליתי על קיר שבכניסה למשרדי תמונות של בעלי חיים. במקום עברו אז עשרות סטודנטים לביולוגיה, לתואר ראשון, לתואר מאסטר ולדוקטוראט. כולם הכירו את בעליה החיים ונהגו להביט בתמונות בעניין, אבל רק מעטים מאוד ביניהם ראו את הציור ושאלו את עצמם "כמה רגלים יש לפיל?".

מסתבר שרוב האנשים המביטים בתמונת הפיל לא מבחינים שיש איזו בעיה באזור הרגליים. והסיבה לכך די מובנת כיום. תארו לעצמכם שכל פיל שהייתם רואים, הייתם גם סופרים לו את הרגליים. במצב כזה לא הייתם מספיקים לראות את הג'יראפות...  אם האלגוריתם של תהליך ההתבוננות בפיל היה מחייב לספור שיש לו ארבע רגליים, כי אז, בהמשך, היינו צריכים לספור כמה ציפורניים יש לו בכל רגל, ואין לתהליך הזה סוף.

תהליך החשיבה שלנו בנוי כך, שברגע שהבנו משמעותה של תמונה אנחנו לא ממשיכים לנתח אותה ועוברים מיד הלאה. יש לזכור שמרגע שפתחנו את עינינו בבוקר עובר בהם רצף אינסופי של תמונות כמו בסרט, ואם ניתקע על כל תמונה לנתחה לעומק, לא נספיק לנתח את כל התמונות שאחריה, ולמעשה "ניתקע" בעבר על חשבון חוויית ההווה. לכן, כשאנו רואים מראה כלשהו ו"מבינים" אותו (או רק חושבים שהבנו אותו) איננו ממשיכים לנתח אותו או לעסוק בו.

כל מי שעוסק במחקר, או להבדיל, פותר סודוקו, מכיר את המצב בו אנו חשים תקועים ללא קצה חוט לפיתרון. לאחר שעזבנו את הבעיה לזמן מה ואנו חוזרים אליה, היא נפתרת כאילו מעצמה ובקלות. זוהי דוגמא לכך שמרגע שהבנו בעיה בדרך מסוימת קשה לנו מאוד להתבונן בה מזווית אחרת. פתרון מעשי למצב זה מצוי בטכניקות שאנו משתמשים בהם שוב ושוב כמו "סיעור מוחות", "ישיבת צוות" וכדומה, שלמעשה נועדו לאפשר לכמה אנשים לבחון בעיה בתקווה שחלק מהאנשים יראו אותה מזוויות שונות ויאפשרו למקבל ההחלטות להיות ער לאפשרויות השונות בהן ניתן להבין את המצב.

לאחרונה הביא לי אחד מידידי צילומים שבעזרתם ניסה בכל זאת להוכיח שיש פילים עם חמש רגליים.  התבוננו ושיפטו בעצמכם:

עוד על תעתועי ראיה והדרך בה אנו תופסים את העולם

חזרה לראש העמוד

לחגוג קצת אחרת את יום ההולדת: ביומולדת 50, 60, 70 קחו את יקיריכם לטיול מזמר. חוויה בלתי נשכחת, המסלול מותאם במיוחד לכבוד החוגג/ת וניתן גם לשלב פיקניק מהודר בטבע או ארוחה חגיגית במסעדה.

 

טיול מזמר למשמר הירדן - מושבה שנקראה על שם שיר

במסלולי הטיולים המזמרים שאני עורך באזור עמק החולה או רמת הגולן אני אוהב במיוחד לבקר בחורבות המושבה משמר הירדן. האתר נמצא על יד הצומת של כביש 91 עם כביש 918, ולאלה שלא יושבים ממש כעת על יד מפת דרכים, כשנוסעים מצומת מחניים מזרחה לכיוון גשר בנות יעקב, ועוברים את קיבוץ גדות, יש צומת לכיוון צפון (גונן וגשר הפקק) וממול יש מחנה צבאי נטוש של המשטרה הצבאית. ממש שם, בין הברושים נמצאים חורבות המושבה ואנדרטה גבוהה בה חקוקים שמות 14 הנופלים בקרב נגד הסורים בחודש יוני 1948. לאחר שהסורים כבשו את המקום ולקחו את המגינים ששרדו בשבי, הישוב לא הוקם מחדש והשבויים חזרו ברובם לגור בנתניה ונורדיה - סיפור עצוב.

בכל אופן, המקום הוקם בשנת 1884 על ידי מרדכי לובובסקי שניסה להקים במקום חווה חקלאית בשם "שושנת הירדן". כשהמצב היה קשה הוא ביקש מדוד שו"ב, ממקימי ראש פינה, לסייע באישוש המקום. באותה תקופה הסתובב בארץ צעיר תימהוני בשם נפתלי הרץ אימבר (נכון, משורר "התקוה"). נפתלי אימבר עבר במושבות ותמורת מעט מזון ומשקה ומקום לינה חיבר לאנשים שירים. יום אחד פגש אדם בשם הרצנשטיין שהיתה לו חנות למוצרי עישון ביפו, וזה סיפר לו בצער כי הוא מייבא מגרמניה ניירות לגילגול סיגריות שעליהן מודפס שיר גרמני פטריוטי בשם "משמר הריין". הרצנשטיין הביע באוזני אימבר את רצונו להדפיס על הניירות שיר יפה בעברית במקום השיר הגרמני. אימבר שמע, וחיבר שיר בשם "משמר הירדן" שיחליף את "משמר הריין". לימים חיבר המלחין אברהם צבי אידלסון מנגינה לשיר.

בסיוריו בארץ הגיע אימבר גם לשושנת הירדן ושם סיפר לו דוד שו"ב שהוא מחפש שם חדש למקום. נפתלי הרץ אימבר אמר לו, שלא רק שיש לו רעיון לשם, יש לו גם שיר מוכן למושבה, ומאז נקראת המושבה "משמר הירדן" ושירה הידוע התנגן בפי כל. את מילות השיר תוכלו למצוא כאן ואת המנגינה בוא לשמוע מפי בטיול הבא.

עוד על טיולים מזמרים: לחץ כאן

עוד סיפורים אודות שירים ישראליים באתר "סיפורו של שיר"

חזרה לראש העמוד

שלום רב,

את העדכון הזה קבלת כי כתובת הדוא"ל שלך נרשמה במאגר הפרטי שלי המכיל אנשים שמעוניינים לדעת יותר על הנושאים עליהם אני מרצה ובהם אני עוסק.  אם נגרמה לך טרדה עקב הודעה זו, אנא קבל התנצלותי. אם תרצה שאסיר את כתובתך מהרשימה, אנא שלח לי הודעה ואני אדאג להסיר את הכתובת מיד.

אם אתה מכיר אנשים שלדעתך יהיו מעוניינים בעדכונים האלה (המשלוח הוא לכל היותר פעם בחודש וחצי - חודשיים), אנא שלח אלי את כתובתם, או טוב יותר, המלץ להם לשלוח אלי את כתובתם.

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות בדוא"ל itai@plaot.com או בטלפון 052-2971119

בברכה

איתי פלאות