צפו בעוד ראיון עם דליק ווליניץ בתוכנית "המועדון" בו אני מספר לו על טיולים מזמרים

את טיולנו התחלנו בארוחת בוקר "מפוקנקת" ביער אחיהוד. כדי לחמם את הגרון שרנו שם מבחר שירי טיול. המשכנו אל אתר ההנצחה לזכר שיירת יחיעם אשר שופץ לאחרונה במלאת 60 שנה לאירוע השיירה. באתר סיפרנו את סיפורה הטראגי של שיירת יחיעם בה נהרגו 47 לוחמים בחודש מרץ 1948 בדרך מנהריה אל יחיעם הנצורה. שרנו שירי שיירות מתקופת מלחמת העצמאות וגם מזמנים אחרים, ועל יד טחנת הקמח העתיקה שבמקום ריכלנו בזמר על בת הטוחן.

משם המשכנו למצוק אדמית ופסענו בשביל לזכרו של סא"ל אמיר מיטל לתצפית מרהיבה על הגליל המערבי ולמערת הקשת. בתצפית שרנו שירים על הגליל וצפון הארץ בכלל ובמערת הקשת סופרה, בין היתר, האגדה העצובה על הכלה הגונחת ואחיה השודד. 

אתר נוסף בו ביקרנו לפני ארוחת הצהרים היה אתר "חומה ומגדל" שבחניתה תחתית (יער חניתה). בלב היער, בפארק מסודר עם מעגלי ספסלים בהם ניתן לרכז קבוצה, ישבנו וסיפרנו את סיפור המפעל ההתיישבותי הענק שנקרא "חומה ומגדל". שם, בצילו של המגדל המשוחזר, שרנו בעוז את המלים "ג'וערה, תל עמל, כנרת וחניתה, אתן לנו דגלים ואנו החומה" של נתן אלתרמן ועוד שירים מהתקופה.

סעדנו ארוחת צהרים מגוונת וטעימה במסעדה הלבנונית שבשלומי, וקינחנו על החול בחוף ימה של אכזיב בשירי ים נוגים ושמחים על מלחים, נערות וספינות.

עוד מסלולים והצעות לטיולים מזמרים באתר http://www.plaot.com/tiyul.htm

  למה מצמיחה האיילה קרניים לאייל?

מספרים על איש אחד שבא לרופא ובדאגה רבה סיפר שנודע לו שאשתו בוגדת בו כבר כמה חודשים ברציפות. שאל הרופא "אז למה אתה מספר את זה לי? איך אני יכול לעזור?". ענה האיש תוך שהוא ממשש את ראשו: "דוקטור, תראה, היא בוגדת בי כבר כמה חודשים ועוד לא צמחו לי קרניים". חייך הרופא והסביר לו שעניין הקרניים לבעל נבגד הוא רק אגדה, מין ניב כזה, ולא באמת צומחות קרניים לבעל נבגד. נאנח האיש אנחת רווחה ואמר: "תודה דוקטור, כבר חששתי שחסר לי סידן".

קודם כל, ולמען הסדר הטוב, אבהיר את ההבדל בין אייל לבין צבי. הצבי (מימין, באנגלית Gazelle) הוא בן למשפחת הפריים ובראשו זוג קרניים לא מפוצלות הצומחות מהגולגולת מיום ליידתו ועד מותו. האייל (משמאל, באנגלית Deer) לעומת זאת, שייך למשפחה אחרת של מפריסי פרסה, האיליים, ובראשו זוג קרניים מפוצלות הצומחות מעור הגולגולת מדי שנה בתחילת עונת הייחום ונושרות לאחר תקופת הייחום.

אז למה מצמיחה האיילה לאייל קרניים? קרני האייל הגדולות והמסועפות משמשות לנקבה אבן בוחן לאיכותו הגנטית של האייל. סיפרתי כבר בעבר, שכמעט בכל מיני בעלי החיים בוחרת הנקבה את הזכר ליצירת צאצאים. למה דווקא הנקבה? מפני שהנקבה היא הנושאת בעול ייצור הצאצאים. קודם כל, מספר הביציות שלה מוגבל (בעיקר ביחס לכמות תאי הזרע שיוצר הזכר). מעבר לכך היא זו שנושאת ברחמה את העובר, ממליטה אותו, מניקה אותו ומשקיעה בו אנרגיה רבה וזמן ממושך.  הזכר, כידוע, תורם את זרעו בתהליך קצרצר ובזאת הסתיים תפקידו. זו הסיבה שהנקבה היא זו שבוחרת את הזכר מפני שהיא מסוגלת לייצר רק כמות מוגבלת של צאצאים, ולכן כדאי לה שכל אחד מצאצאיה יהיה באיכות מעולה. הזכר, לעומת זאת, עובד על עקרון הכמות...

איך תדע הנקבה שהזכר העומד מולה לבחירתה הוא אכן בעל מטען גנטי משובח?  הרי כולם כל כך דומים...  ובכן, כאן פועל עקרון ההכבדה. קרניו הגדולות והמסועפות של הזכר, אינן משמשות לשום דבר מלבד לתצוגה (נכון, גם כדי לדחוף זכרים אחרים בקרבות חיזור, אבל בשביל זה לא צריך קרניים גדולות ומסועפות) וניתן לתאר לעצמנו כי מיקומן וגודלן לא מקל על חיי הזכר אלא דווקא מכביד עליהם, בעזרת הקרניים האלה אומר הזכר לנקבה "ראי כמה קרני ארוכות ומכבידות, ובכל זאת אני שרדתי עד היום ואני בריא, ומצליח למצוא מזון ולהתגבר על טורפים".  אייל בעל איכות גנטית פחותה ויכולות נמוכות יותר לא יוכל להסתדר בטבע עם קרניים כאלה.

במקרה זה מדגימות הקרניים הגדולות את "עקרון ההכבדה" שעל פיו, כדי שמסר ישכנע באמיתותו, חשוב שניתן יהיה לראות שבעצם מסירת המסר, המוסר מכביד על עצמו.  זו כנראה הסיבה שמודעות ענק בחוצות העיר או פרסומות יקרות בטלביזיה משפיעות עלינו יותר ממודעה קטנה בעתון או דף עם "תלישים" התלוי לעמוד חשמל ברחוב.

עוד על תקשורת בין בעלי חיים (ובין בני אדם) ועל עקרון ההכבדה, בהרצאה "אמת ושקר ועקרון ההכבדה"

חברים בחוג חברתי? רוצים לכנס חברים לערב תרבותי? זקוקים לפעילות הפגה ביום עיון כבד? מגוון הרצאות מרתקות על טבע האדם, מלוות במצגות מרהיבות.

נושאים לדוגמא:

שירה בציבור? זה לא מה שחשבתם!

ערב שירה תרבותי בו משולבים בין השירים סיפורים ואנקדוטות הקשורים לשירים, עם שקופיות נוף ומצגת מרהיבה. אפשר לקרוא לזה "הרצאה מזומרת".

מתאים לחוגי בית, מועדוני גמלאים, מתנ"סים, ועדי עובדים וכל מי שנהנה מתרבות במיטבה.

  אנחנו שנינו מאותו הכפר, נעמי שמר:

זאב עמית איש המוסד שמשרת ברחבי העולם . כל פעם שיש מלחמה, הוא נקרא לדגל, לוקח את הפקלאות ונלחם ליד אריק שרון. אריק שרון לא מפסיק לדבר עליו כחבר וכרע לנשק. כמוהו היה יוסף רגב – יוסלה – בצרפת הם נפגשים עם בת כיתתם נעמי שמר, אי שם במסעדה בצרפת היא כותבת על מפיות נייר את השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר" השיר לא תוכנן כשיר עצוב וכשנכתב היו כולם בחיים. זאב עמית נהרג בצליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים ויוסלה רגב עוד חי. השיר נתקיים.

עוד על סיפורי שירים, באתר "סיפורו של שיר"

שלום רב,

את העדכון הזה קבלת כי כתובת הדוא"ל שלך נרשמה במאגר הפרטי שלי המכיל אנשים שמעוניינים לדעת יותר על הנושאים עליהם אני מרצה ובהם אני עוסק.  אם נגרמה לך טרדה עקב הודעה זו, אנא קבל התנצלותי. אם תרצה שאסיר את כתובתך מהרשימה, אנא שלח לי הודעה ואני אדאג להסיר את הכתובת מיד.

אם אתה מכיר אנשים שלדעתך יהיו מעוניינים בעדכונים האלה (המשלוח הוא לכל היותר פעם בחודש וחצי - חודשיים), אנא שלח אלי את כתובתם, או טוב יותר, המלץ להם לשלוח אלי את כתובתם.

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות בדוא"ל itai@plaot.com או בטלפון 052-2971119

בברכה

איתי פלאות