ב"שיר המסכות" של לוין קפניס ישנו בית המזכיר תייש:

 קַרְנַיִם לִי קַרְנֵי הַתַּיִשׁ
שִׁנַּיִם לִי שִׁנֵּי הַלַּיִשׁ

בו נתקלתי כשאספתי שירים לפורים, והוא הזכיר לי שיר אחר על תייש, שכך הוא מופיע בספר הקלאסי לפעוטות "100 שירים ראשונים":

יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
וְלוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם
וְגַם זָנָב קָטָן

בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!

ונשאלת השאלה - מה הקשר בין התייש לבין המקל והסרגל?  ובכן - תשמעו סיפור:

יצחק אלטרמן, אביו של המשורר נתן אלתרמן, היה, עוד בגולה, איש חינוך, ופתח בוורשה סמינר לגננות. במסגרת עיסוקו הוציא חוברת עם שירים ומשחקים לגן הילדים. אחד השירים שחיבר היה השיר "יש לנו תייש" (למנגינה חסידית), וזה הנוסח המקורי:

יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,
וְזָנָב לוֹ קָטָן.

יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם –
קַרְנַיִם לִנְגֹּחַ;
יֵשׁ לוֹ טְלָפַיִם
לִבְעֹט וְלִבְרֹחַ.

אֵין מַזִּיק כָּמוֹהוּ;
לֹא יָנוּם, לֹא יִישַׁן;
בְּעֵדֶר הַצֹּאן הוּא
גַּם רֹאשׁ וְגַם רִאשׁוֹן.

יֵשׁ עֵז לוֹ – זוּגָתוֹ,
הִיא טִפְּשָׁה וּסְכָלָה;
אַךְ חָלָב הִיא נוֹתְנָה
כָּל יוֹם קַנְקַן מָלֵא.

לַתַּיִשׁ, לָעֵז
בֵּן קָטָן – גְּדִי.
יָפֶה הוּא וְחָבִיב,
אוֹתוֹ אוֹהֵב אֲנִי

כשעלה יצחק אלטרמן לארץ ישראל בשנת 1925, עסק בחינוך ואף היה מנהל מחלקת החינוך של עיריית תל אביב. במסגרת שיטת החינוך בה דגל, "השיטה הפרבלית", המשלבת שירים ומשחקים במערך החינוך לפעוטות, הופץ גם השיר הזה והפך להיות שיר פופולרי מאוד במערכת הגנים בארץ.

וכמו שקורה לשירים פופולריים, גם במנגינת השיר הזה נעשה שימוש באירועים שונים לה חוברו מילים שהושרו במסיבות סיום וכדומה.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 נכתב, באחד מהסמינרים למורות וגננות, שיר היתולי על פי מנגינת "יש לנו תייש" המתאר חינוך יהודי בחדר כפי שהיה נהוג בעבר (אני מקווה) כשהמורה, ה"רבי", היה מכה את הילדים שלא התנהגו כשורה "במקל, בסרגל, מה שבא ליד".  וזהו הנוסח המלא של השיר ההיתולי:

מסתבר שמהמילים של השיר ה"היתולי" זלגו אל הציבור וכך השתרש הנוסח המעורב:

עד כדי כך השתרש, שכך מובא השיר בספרי השירים לפעוטות "100 שירים ראשונים" 

בסרטון הראשון הביצוע בגרסה המשובשת