שיר לסוכות שהוא בעצם שיר זיכרון עם סיפור

תרצה (תיתה) רבינוביץ', חברת קיבוץ חצרים, נהגה לצאת מדי בוקר על אופניה ל"רכיבת שחרית". בערב חג הסוכות 1976 פגע בה רכב צבאי בכביש בין חצרים לבאר שבע ותרצה נהרגה.. בת 40 היתה במותה.

לאחר מותה, החליטו בעלה, שאול וחמשת ילדיה - ישי, עידו, שלומית, בועז ונמרוד, להוציא חוברת לזכרה עם צילומים שלה ומכתבים שכתבה. אחיה, איתמר פרת, גם הוא מחצרים, כתב את השיר "אסיף" לזכרה ופרסם אותו בחוברת.

בעלה של תרצה, שאול רבינוביץ', פנה אל נעמי שמר, אותה פגש בהופעותיה בקיבוץ, נתן לה את חוברת הזיכרון וביקש ממנה להלחין את השיר, וציין בפניה כי אשתו, תרצה ז"ל, מאוד אהבה את שיריה של נעמי שמר.   נעמי השיבה לו שהיא מלחינה רק שירים שהיא כותבת או שירים של משוררים גדולים כמו נתן אלתרמן, ח. נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, ורחל. לבסוף היא אכן לקחה את החוברת וכעבו שבועיים הודיעה לשאול רבינוביץ' כי השיר מצא חן בעיניה ושהיא אכן תלחין אותו. למיטב זכרוני, זהו אחד משני שירים בודדים שנעמי שמר הלחינה שלא היה משיריה וגם לא של "משוררים גדולים". יודעים מה השני?

מלים: איתמר פרת, לחן: נעמי שמר

אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,
אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

 אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.
הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.

 במלאת 10 שנים למותה של תרצה, כתב איתמר פרת חלק נוסף לשיר שלו נתן את השם: "אסיף - ספיח"

 אסוף את הניגון אשר נוגן כניגונִי
אסוף אורו של יום  שהעריב
אין לדבר אל המתים בגוף שני
אין לדמות אותם כמי שעוד מקשיב.

אך תן רשות דיבור לרוח סתיו
לשיר שירו בתוך עדרי רקיע
אל השלפים לשאת את אמרותיו
ודבר מטר לאופק להשמיע.

ואם תוכל, אסוף את המלים
שאין להן לפני ואחרי
כי הן, בבֹא אביב, תהינה שיבולים
שנזרעו בדמע של תשרי.