למרות שבתוכניות הבישול מתלהבים המבשלים מ"עושר טעמים"
ו"מגוון טעמים", האמת היא שלשוננו האחראית על תחושת הטעם מבחינה רק
בארבעה טעמים להם קיימים קולטנים (רצפטורים) על הלשון (ולמתעקשים – חמישה). מתוק,
מלוח, מר וחמוץ. חשבתם על עוד טעם? חריף? ו בכן, חריף איננו טעם אלא צריבה ברקמה רירית, ונרגיש חריפות גם אם ניגע עם
חריף בעין, בריריות האף ובעוד מקום אחד לפחות....
יש הטוענים לטעם נוסף שנקרא (בשמו היפני) אומאמי. נראה שתחושת הטעם
הזאת מתקבלת כשבלשון נוגעות מולקולות של חומצת אמינו בשם גלוטמט
(מונו-סודיום-גלוטמט), והן משפיעות על רגישותן של פטמיות הטעם האחרות.
אז איך אנחנו חשים "עושר טעמים" ו"מגוון טעמים"?
מסתבר שכל מה שאנחנו מכנים ביום יום טעם הוא בעצם עירוב תחושה של טעם
וריח. עשו ניסיון: בקשו ממשהו לעצום
עיניים, לחסום את נחירי האף בשתי אצבעות (ללחוץ, לא להחדיר!) ולהוציא לשון. הניחו על הלשון כמות קטנטנה של אבקת קינמון ובקשו מהנבדק לזהות את החומר. חוץ מתחושת
חריפות קלילה, לא יזהה הנבדק את הקינמון כשאפו חסום, כי כל "טעמו" של
הקינמון הוא בעצם ריח.
בקיצור, כל מה שרציתי לומר הוא שכשאוכלים עם מסכה אל תחסמו איתה את
האף כי היא תפגע בהנאה מהאוכל.
ואם כבר קינמון, האזינו לשירה של נעמי שמר "אחותי רוחמה"
למבחר נושאי ההרצאות על טבע האדם לארגוני גמלאים, חוגי בית וחברות, לחצו כאן
שפע נושאים לשירה בציבור, הרצאות מזומרות וטיולים מזמרים בהנחיית ד"ר איתי פלאות
עוד סיפורי שירים בדף "סיפורו של שיר"
לפרטים והזמנות התקשרו: 052-2971119