|
צפת של המאה השש-עשרה ידועה בחכמיה וקדושיה ובראשם האר"י הקדוש. על פי המקובל היה זה האר"י הקדוש שהנהיג עם תלמידיו את מנהג "קבלת שבת" כפי שהוא מוכר היום. האר"י היה יוצא עם תלמידיו אל שדה מחוץ לעיר (בארמית: חקל תפוחין קדישין - שדה התפוחים הקדושים) ושם היו צופים אל השמש השוקעת מעל הר מירון ומקבלים את השבת ככלה וכמלכה.
אחד מתלמידי האר"י, רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ הוא שחיבר את הפיוט "לכה דודי" והיה שר אותו בקבלת השבת.
א.א. קבק בספרו "שלמה מולכו" כתב על שירתו של שלמה אלקבץ:
"כלום זה קולו שר? כולו, כולו שר! מקצות אצבעות רגליו עד שערות ראשו - הכול בו נבע שירה..."
הפיוט "לכה דודי" הוא אחרון הפיוטים שנכנס אל סידור התפילות, והוא מוכר מסידור שנדפס בונציה בשנת 1584.
על הפיוט ומקורותיו בטיול מזמר "ממרומי הנשמה אל קרקע המציאות" לצפת וראש פינה |