לא אני הוא האיש

אלכסנדר פן היה ידוע בתל אביב כשובר לבבות. למרות בריאותו הרופפת (לקה בסוכרת חמורה לפני גיל 30) מראהו היה מרשים ואופיו סוער, דבר שמשך את לב הבנות. בלה דון באה עם אמה ארצה לאחר שאביה נרצח בתקופת המהפכה באוקראינה. בשנות העשרים היתה חברתו של חבר טוב של אלכסנדר פן. לאחר שהחבר חלה ונאלץ לנסוע לברלין לטיפול רפואי, חיזר אלכסנדר פן בלהט אחר בלה.

בלה, ששמרה בתחילה אמונים לחברה, לא נענתה לחיזוריו של פן. פן, שהיה מאוהב בה עד כלות, איים בהתאבדות ואף ירה בעצמו כששימש כשומר. לחברים סיפר שערבים ירו בו, אבל בבירור שנערך לו הסתבר שירה בעצמו והוא סולק מקבוצת השומרים. בסופו של דבר נעתרה בלה דון לחיזוריו והשניים נישאו בשנת 1928.

באותה שנה כתב אלכסנדר פן את השיר "לא אני הוא האיש, לא אני / אל שובו משכבר מצפה את" הכוונה כמובן לחברה שנסע לגרמניה.

אלכסנדר ובלה פן חיו בתחילה בהרמוניה. לאחר שנה נולדה בתם זרובבלה ועקב קשיי הפרנסה עברו לגור ברחובות. בתקופה זו לימד פן שיעורי אגרוף והחל לשתות לשוכרה.

"לא אני הוא האיש" - צביקה פיק