|
ציטוט של משה ולין מהתכנית "שרתי לך ארצי" בהנחיית דן אלמגור משנת 1975:
ימים ספורים לפנמי פרמיירה מסוימת חסר היה לנו שיר מרכזי. נזכר אלתרמן שמזמן כתב שיר "כלניות". חשבתי היות והילדים מכנים את חיילי הדיביזיה המוטסת האנגלית ששלטה אז בארץ "כלניות", וזה בגלל כובעי הצנחנים האדומים שלהם, אולי זה יכול להתאים לנו השיר הזה.
משה וילנסקי היה אז פסנתרן צעיר שניגן באחד מבתי הקפה. רצתי אליו והתחננתי שיחבר מנגינה ל"כלניות". אז רק התחילו הצרות והבעיות עם שושנה דמארי. כאשר בחזרה הגנרלית הצלחתי להשפיע עליה לשיר, קיבל הקהל המוזמנים את השיר "כלניות" בתגובה צוננת. לא נשמעה באולם אפילו מחיאת כפים אחת. אולם בפרמיירה לא היה לנו שיר אחר במקום שיר זה.
"מצטערת," אמרה לי שושנה. "את השיר המוזר הזה לא אשיר יותר". (שושנה דמארי יושבת בקהל ומצחקקת) באין ברירה הרמתי את קולי באוקטבה שלמה ופשוט הכרחתיה לשיר. וראה זה פלא הקהל הסנובי שישב באולם יצא מכליו מרוב התלהבות. קירות האולם רעדו מרוב מחיאות הכפיים הסוערות. הקהל הכריח אותה לחזור על השיר 4 פעמים.
מאותה פרמיירה נהפך אלתרמן בתאטרונינו לספק ראשי לפזמוניו, וילנסקי - מלחין מבוקש ושושנה צמחה גדלה ופרחה בין "כלניות". |