ואולי

השיר "ואולי" הוא אחד השירים המוכרים ביותר מבין שירי רחל המשוררת. הוא נכתב בתקופת מחלתה של רחל, כאשר שהתה בתל-אביב, בעליית גג קטנה ברחוב בוגרשוב 5. השיר הופיע בשנת 1930, בקובץ "מנגד", שהוא הספר השני שהוציאה רחל בימי חייה. שם הקובץ מזכיר את הפסוק מסוף ספר דברים: "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". (דברים לב, נב) כאשר הופיע הספר, הצטערה המשוררת ובקשה לגנוז אותו. וכך כתבה לאחייניתה: "פתאום נראו לי השירים אפסיים בהחלט. חשק עז בא לי לגנוז אותם". מי שפרסם את השיר בציבור הרחב הוא המלחין יהודה שרת, אחיו של משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת-ישראל.

בתחילת שנות השלושים שהה שרת בגרמניה בשליחות תנועת "החלוץ". המטרה היתה לעודד צעירים יהודיים לעלות ארצה. באחד הימים נפגש בחוות חלוצים שליד ברלין עם קבוצת צעירים, שלא התרשמה מדבריו על עלייה לארץ-ישראל. שרת חיפש דרך 'לשבור את הקרח'. הוא נזכר במשוררת רחל, שנפטרה בינתיים בארץ, ובשירה "ואולי". לפתע החלה להתנגן בראשו מנגינה, ובאופן ספונטני פרץ בשירה לפני הצעירים. מיד לאחר מכן הצטער שעשה זאת, כי המנגינה לא נראתה לו מתאימה. לדבריו היתה זו מנגינה "רגשנית מדי". היה לו ברור שאת המנגינה הזאת צריך להפסיק ולגנוז מיד. אך כשנפגש עם שליח אחר בשם אליק שומרוני-שבחלוף הזמן ימונה לראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, נעתר שרת להפצרותיו להשמיע את השיר. הזמן עבר, ושרת הגיע לשליחות בליטא. שם התברר לו שחברי תנועת "השומר הצעיר" נהנים לשיר את "ואולי"! שרת הבין ששומרוני נפגש עם צעירי התנועה! לאחר שלוש שנות שליחות חזר שרת ארצה. יום אחד הלך בשכונת נחלת בנימין בתל-אביב ולפתע שמע את צלילי "ואולי", העולים מחנות גרמופונים. שוב התברר לשרת שעל-אף כל מאמציו לגנוז את המנגינה ברח לו השיר מהידיים. החוקר אליהו הכהן מעיד שנפגש בשנת 1979 עם יהודה שרת כאשר זה שכב על ערש דווי. מתברר שעד סוף חייו לא חזר בו המלחין מיחסו השלילי אל השיר! "גם עכשיו, על ערש דווי, סרב אותו איש ישר נפש ונאמן לעקרונותיו, לשנות את דעתו. 'זה שיר סנטימנטלי מדי ולא רציתי להיות מיוצג בשיר זה', אמר יהודה שרת על אחד השירים הידועים והאהובים ביותר בזמר העברי. והוסיף: "כשהשיר הזה נולד אמרתי לו, מה לך ולי... למדתי אז בסמינר מוסיקלי, הכרתי את מיטב המוסיקה העתיקה והחדשה ומיד ראיתי מה שקרה לי. חטאת נעורים. צפצופי נעורים". כך התפרסם אחד השירים היפים על הכינרת, כשהן המחברת והן המלחין מבקשים לגנוז אותו, כנראה מקרה יחיד בתולדות הזמר הישראלי! וכשנשיר על גדות הכינרת את סופו של השיר, "הו, כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום", נזכור שהמילים האלה משקפות במידת מה את סיפורו של השיר.

אוריאל פיינרמן, עלון למדריכי טיולים, מרץ אפריל 2001

ומוסיפות עידית ונטע מארכיון קיבוץ יגור:
בהמשך לסיפור היפה באתרך אנחנו רוצות להוסיף כי יהודה שרת (שרתוק) היה חבר יגור מאז שנותיה הראשונות ועד הפילוג בשנת 1952. הילדים של אז (שהיום הם כבר בני 70 ומעלה) יודעים לספר על המורה למוסיקה, המיוחד והמורכב הזה, שהקפיד על קוצו של כל צליל וכל מילה. הם היו הקהל הראשון ללחניו וחוו על בשרם את שגעונות המושלמות שלו.
הילה בתו מספרת על השיר "ואולי" כי אביה לא רווה ממנו נחת ועד יומו האחרון קרא לו "נופת טינופת".
אנחנו ממשיכות לברר מי ביצע את השיר לראשונה.

"ואולי" - אסתר עופרים