אלף נשיקות

את השיר "אלף נשיקות" כתבה מירית שם-אור (והלחין צביקה פיק) על פי מכתב פרוזאי שכתב אבשלום פיינברג. אבשלום פיינברג, יליד ראשון לציון, גדל בגדרה וביפו ולבסוף השתכנה משפחתו בחדרה. סיפור חייו המדהים מפורט בכמה ספרים, ולאחרונה פורסם בספר "אות מאבשלום" שכתבה נאוה מקמל-עתיר. אבשלום פיינברג, שהיה בעל שכל חריף, משכיל מאוד ונלהב באהבתו לארץ ישראל, הקים והפעיל ביחד עם ד"ר אהרון אהרונסון את מחתרת ניל"י ששמה לה למטרה להעביר ידיעות אודות ההערכות התורכית בארץ לכוחות הצבא הבריטי שחנה במצרים.  סיפורה של מחתרת ניל"י וסיפור מותו הטרגי של אבשלום בחולות סיני יסופרו בהזדמנות אחרת.

משהכיר אבשלום את אהרון אהרונסון, והתוודע לשתי אחיותיו, רבקה הצעירה ושרה הבוגרת ממנה, להטה אהבתו אל שתי האחיות. גם סיפור אהבה זה יידון במועד אחר.

אבל, נשאלת תמיד השאלה: "למי כתב אבשלום את מכתב האהבה הלוהט? לרבקה הצעירה והג'ינג'ית או לאחותה שרה בהירת השיער?"

ובכן, מסתבר שלא לזו ולא לזו. המכתב נכתב בתאריך 18.10.1910 בזכרון יעקב, ואילו אבשלום הכיר את אהרון אהרונסון ואחיותיו רק בדצמבר 1910.  מעבר לכך, בשיר מוזכרים תלתלים שחורים - לא לרבקה ולא לשרה היות תלתלים שחורים.

בספר "אות מאבשלום" מציג אבשלום את המכתב לבן דודו, נעמן בלקינד, ורק אחר כך מביאו לרבקה, כשבא לבקרה ביום בו נפטרה אמה, מלכה אהרונסון

מסתבר אם כן, שאבשלום כתב את המכתב לאשה אחרת אותה אהב לפני שפגש את האחיות אהרונסון, או שכתב אותו סתם כך, בפרץ רגשנות, ולא לאשה מסויימת.

נוסח המכתב נמצא בחזקתה של רבקה אהרונסון מזכרון יעקב ולכן כנראה נפוצה השמועה שהמכתב נכתב עבורה או עבור אחותה.

וזהו נוסח המכתב:

חדרה 18.10.1910

אלף נשיקות לך, אהובתי

כך גומרים האוהבים את כל המכתבים שלאהבותיהם הם כותבים. אלף נשיקות לך, אהובתי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי. ומה מאד מתאווה אני לנשקך: אלף נשיקות, אהובתי.

ראשית כל הייתי שם נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח. ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל התלתלים השחורים כמו כותרת של נשיקות, כמו ששמות למען התייפות היפות מחרוזת של פנינים.

ואחרי כן הייתי לוחש לך בשני פרחי צדף ורוד, אוזניך, שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.

ובשפתי הייתי מחליק את ריסיך ועפעפיך. ואחרי זאת אני שם שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רוות כוס יין בצמא בקיץ.

ועתה צריך להעמיק בגומות לחייך, לחפור ולחפור, וגם את הצלוחית הקטנטונת שבקצה סנטרך הקטן.

ואחר צריך לאסוף את שפתותיך הוורודות אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף נשיקה עד אפס כוח, עד שימלא החזה ולא יישאר שם מקום גם כחוט השערה.

ועל צווארך השלגי, הזך, הרם והגמיש שכצוואר הברבור, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות המים, צריך לשים חוטים חוטים, מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוחה הקטנה שבקצה הצוואר, שם במקום שהשמלה הטיפשה והמרשעת מכסה את הכל…

ועל מפרקתך זכת אור וכתפיך, ברד של נשיקות.
ועתה שים אשים ראשי על חזך ומצאתי את הנקודה המדויקה אשר שם דופק לבך, ושמתי שפתי מולו, ודרך שמלותיך והעור הבשר והגידים אשאב בכוח את הלב ואמשכנו אלי ואמהיר דפיקותיו, ריקודיו, כירכוריו: תק, תק-תק, תק-תק-תק.

ועל מסגרת חגורתך נשיקה. ובגניבה על ברכיך הקטנות נשיקות.

ונשיקה על פרקה מפרקות אצבעותיך הלבנות והקטנות, שאין מקום עליהן בעד כל גודל שפתי הזוללות, וצמידי נשיקות על ידיך, ואל השרוולים אתגנב ונשיקות על זרועותיך המבושמות והרעננות, חבלי אהבה לבנים.

ונשיקות לכל אחת מתנועותיך המקסימות, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תועות בלי מטרה ובלי תאווה בוערת, כאשר ישליכו פרחים על כלה עוברת.

והנה כוסית בנשיקות, אהובתי, והנשיקות תשע מאות תשעים ותשע נשיקות. ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי מה!

ועכשיו רום התאווה, פסגת החשק, איה, אהובתי, מעיין האור המותח על כל אבריך, על כל תנועותיך, על כל מבטיך, את עדנת השמים וקסם האור, איהו מלא אור מעיין האור?

את המעיין הזה הייתי רוצה למצוא ולשים שפתי בו, ולהדביק פי במעיין האור לשתות ולשתות עד רוות, וזאת היתה נשיקת האלף.

אבל השמים אינם בעד עיני החוטאות, האור איננו בעד שפתי הטמאות, הארציות, הסובאות, ועל כן תצרב נצח הנשיקה האי-אפשרית הזאת את שפתי ותעיק עד מוות את חזי התאב.

ועל כן אלף הנשיקות חסרות הן אהובתי, רק תשע מאות ותשעים ותשע נשיקות יפתי.

ובכל זאת!

אלף נשיקות לך כוכבי!

מקור: כתבים ומכתבים של אבשלום פיינברג, אהרון אמיר, שקמונה ירושלים, 1975

עוד סיפורים אודות שירים באתר  סיפורו של שיר , ובערבי שירה בציבור שמקיים איתי פלאות

"אלף נשיקות" - יהורם גאון