כשמדובר על השומר אלכסנדר זייד נזכרים בשירו של אלכסנד פן "על גבעות שייח-אבריק". כך גם אני קורא לטיול המזמר באזור המביא למטיילים את סיפורם המופלא של אלכסנדר זייד ומשפחתו וחבורות הרועים שפעלו באזור, שהיום הוא קרית טבעון, בשנות העשרים והשלושים.
השיר הזה נכתב על ידי אלכסנדר פן, שהיה חברו הקרוב של אלכסנדר זייד, לבקשתה של אלמנתו של אלכסנדר, ציפורה זייד, לטכס הסרת הלוט מפסלו של אלכסנדר זייד בשייח-אבריק בשנת 1941, אבל הפעם אני רוצה לספר על שיר אחר שכתב אלכסנדר פן לזכר ידידו אלכסנדר זייד לכבוד האזכרה שנערכה ביולי 1939 במלאת שנה לרציחתו.
בתוכניתה של נתיבה בן יהודה סיפרה הדסה ברלינסקי, בת אחותה של ציפורה זייד (לבית בקר בירושלים) את סיפורו של השיר*:
הדסה היתה אז חברה בקבוץ כפר גלעדי והגיע לבית זייד בבוקרו של יום האזכרה. ציפורה זייד, אלמנתו של אלכסנדר אמרה לה שאלכסנדר פן הבטיח לכתוב שיר לאזכרה והשיר עדיין לא הגיע. ציפורה בקשה מהדסה לנסוע ביחד עם בנה הבכור, גיורא זייד, לתל אביב, כי, כמו שמעידה הדסה בראיון, "גיורא היה קצת בדואי", ולהביא את השיר שהבטיח לה אלכסנדר פן. "בלי השיר לא נוכל לערוך את האזכרה" אמרה ציפורה.
השניים, גיורא זייד והדסה ברלינסקי, ירדו מבית זייד אל הכביש הראשי ועלו על האוטובוס שיצא מנצרת לתל אביב והלכו לבית קפה אררט ברחוב לילינבלום (ואני מכיר את קפה אררט שנפתח בשנת 1937 ברחוב בן יהודה 9 – היה עוד קפה אררט?) שם התיישבו וחיכו לאלכסנדר פן. באותם ימים ישיבה בבית קפה היה בבחינת בושה גדולה לאנשי ההתיישבות העובדת ולכן גיורא השפיל את ראשו על השולחן כדי שאיש לא יזהה אותו בבית הקפה. הדסה מצאה את אלכסנדר פן, הגישה לו פתק שרשמה לה ציפורה ואלכסנדר כתב את השיר בתוך שעה. הוא מסר את השיר להדסה והיא וגיורא מיהרו לחזור לבית זייד.
שם, בבית זייד, כבר התאספו אנשים לקראת האזכרה וביניהם המלחין מרדכי זעירא. ציפורה הגישה למרדכי זעירא את הדף עם מילות השיר ותוך כשעה הוא חיבר את להחן ומיד לימד חבורת צעירים מגרעין ההכשרה לאלונים לשיר אותו. וכך הושר השיר באזכרה.
את הסיפור מפיה של הדסה ברלינסקי תוכלו לשמוע ביוטיוב.
והנה השיר בביצוע אילנה רובינה ומקהלת בית אלפא בתוספת ראיון קצר עם גיורא ויפתח זייד:
ואלה מילות השיר:
פַּעַם וְעוֹד! שֶׁלַח וָאֵת,
רֶסֶן וָרֶגֶב חוֹבְקוֹת הַיָּדַיִם.
שַׁחַר – הָאוֹת, אֹפֶל – הָעֵד:
סֶלַע וָהַר יְתוֹמִים הֵם עֲדַיִן...
לַיְלָה – אֻכָּף, יוֹם – מַחְרֵשׁוֹת
זֶה הוּא הַקָּו, זֶה הוּא הָאוֹת!
לֹא גַּלְמוּדָה אַתְּ, אַרְצִי הַיּוֹקֶדֶת.
זֹהַר קָסַמְתְּ לִי בְּעֹל מִתְפָּרֵק.
אָנוּ הָפַכְנוּ אוֹתָךְ לְמוֹלֶדֶת:
מֶסְחָה, תֵּל עָדָשׁ,
תֵּל חַי, שֵׁיח' אַבְּרֵק.
אֹמֶץ נִצָּב, מֹרֶךְ כָּרוּת –
זֶהוּ הַצַּו, זֹאת הִיא חֵרוּת.
הֶרָה! – עַל הַר, גֵּא וּמַחֲרִישׁ,
דּוֹר מִתְבּוֹסֵס בֶּעָמָל, הַעְפִּילָה!
שַׁעַט מִשְׁמָר, תֶּלֶם חָרִישׁ,
זְרַע בִּדְרָכִים מִשְּׁמָמָה הֶאֱבִילוּ.
אֹמֶן בַּנִּיר, עַיִן בַּלֵּיל –
זֶה הוּא הַשִּׁיר, זֶה הַהַלֵּל!
לָךְ, אַדְמָתִי הַחַמָּה, הַמְּבֹרֶכֶת
(לוּ גַּם אַרְוֶה צִמְאוֹנֵךְ בְּדָמִי),
עֵת קְרִיאָתִי בְּמוֹתָהּ מְחַיֶּכֶת
לַיְלָה יַבְקִיעַ תּוֹךְ זֶמֶם וּדְמִי.
שֶׁבַע לִבְנוֹת, פַּעַם לָמוּת –
זֶה הוּא הָאוֹת, זֶה הַיִּעוּד!
עוד סיפורי שירים בטיולים מזמרים ובהרצאות מזומרות המוגשות על ידי ד"ר איתי פלאות
*בסרט נאמר על ידי דן בן אמוץ כי השיר נכתב על ידי אלכסנדר פן בשנת 1937 ועליו כתב המשורר: השיר מוקדש לזייד הפשוט והנעלה בכובשים". נראה שהוא פשוט טעה בשנה....?