הרוח נושבת קרירה

"...מלאכת משקה המלכים: קפה וסוכר בו יֻתן, ומים מחצית הקנקן, ירתח פעמיים, הוסיפו עוד מים..  ..ואם בשלישית חיש ירתח - הלב יחרד וישמח, יחזור הפסוק הנושן: הנה הקפה כבר מוכן!  נשתה ונשבח, יש טעם יש ריח..."  כך ממש כותב חיים חפר בשנת 1947 על הווי הפלמ"ח, הבילוי ב"קומזיץ" (שמשמעותו באידיש "בוא שב") בלילות עם סיפורי צ'יזבאט וקפה המותקן על מדורה. 

השיר בן 7 בתים (!) מתאר את הבילוי סביב הכנת ושתיית הקפה.  הביטוי "פינג'אן" מבטא בשיר את הקנקן שבו מכינים את הקפה. האמת היא שהמלא "פינג'אן" בערבית היא הכוסות הקטנות בהם נוהגים הערבים לשתות קפה שחור ואילו הקנקן בו מורתח ומוגש הקפה ניקרא בערבית "אִיבְּרִיק".  גם במילה זו משתמשים תוך שיבוש בשיר "על גבעות שייח-א-בריק".  המקום, גבעות זייד,  נקרא בערבית "שייח איבריק" על שם צדיק מוסלמי שעל פי האגדה ביב לו איזה עניין עם קנקן בו נהג לשאת מים לעבודת השדה כדי לקיים רחצה לפני תפילה.  כנראה שאלכסנדר פן שכתב את השיר לא ביטא נכון את השם וכך נוצר השיבוש.

 עוד סיפורי שירים במסגרת שירה בציבור וגם במסגרת טיול מזמר בהדרכת ד"ר איתי פלאות

איבריק (קנקן) עם שישה פינג'אנים (כוסות)