|
בחודש מרץ 1954 המצב בארץ היה די מדוכדך, בגבולות פעולות מסתננים ופדאיון, כלכלה מקרטעת ולא נראה האור בקצה המנהרה.
יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, החליטו לסוע מחיפה, עיר מגוריהם, אל העיר הגדולה לבלות ולהנות בחג פורים. הם הגיעו למועדון "מילוא" ושם ראו את כל הגברדייה התל אביבית יושבים בראשים מורכנים ובאוירת נכאים. כשניכנסו ניגש אליהם משה שרת (ששימש באותו זמן כראש הממשלה) וסיפר להם כי באותו לילה הותקף האוטובוס במעלה העקרבים ולכן האוירה כה קשה, והפציר בהם, לכבוד חג הפורים, לשמח את הקהל בשיר.
יעקב אורלנד סיפר פעם שמשה שרת דחק אותם לתוך חדר צדדי, והודיע להם ש"אינכם יוצאים מפה בלי שיר שמח לכבוד החג" ונעל אחריו את הדלת.
כשיצאו השנים היה בפיהם השיר "שיר שמח" הם שרו אותו לפני הקהל במקום, והשיר בעל הנימה החסידית הלהיב את הקהל. המשורר ןהמלחין לא תיעדו את השיר אך משה שרת שהיה איש מוסיקה וידע תווים (ניגן גם על קלרינט, והיה אחיו של המוזיקאי מיגור יהודה שרת) תעד מיד את השיר על מפית נייר.
זהו שיר שנקרא "שיר שמח" אך עיקרו בעצב וטראומה.
לאחרונה הוצג בתערוכת "אות באות" כתב היד של יעקב אורלנד בשירו "שיר שמח". מסתבר שיעקב אורלנד חיבר בית נוסף שאיננו שרים והוא הולך ככה:
אִם אֵין לָנוּ מְאוּם -
אֵין אֹשֶר כְּאָשְרֵנוּ.
אִם הָרְאִי עָקוּם
הָבָה וּנְיַֹשְרֶנוּ.
מעניין...
עוד סיפורי שירים בערבי שירה בציבור בהנחיית איתי פלאות
|