|
חוה אלברשטיין מספרת:
גם היום עוד אפשר לראות אותם פה ושם. בעיקר בחודשי הקיץ החמים, יושבים על המרפסות הקטנות ומשחקים קלפים. פעם התייחסנו אליהם קצת בלגלוג, לבלות שעות במשחקים בטלים - איזה טעם, איזו תרבות... אבל היום זה כבר נראה קצת אחרת. נדמה שלעומת הרביצה הפאסיבית מול הטלביזיה עם השלט הרחוק, הייתה הפגישה השבועית ההיא אירוע חברתי ממדרגה ראשונה.
יושבים היו פנים אל פנים ומשוחחים, מנתחים את אירועי היום, מדברים "פוליטיקה גבוהה", צוחקים ושרים. הקלפים - הקלפים היו רק תירוץ. בילדותי אהבתי במיוחד את הרגע שבו היו הקלפנים - כך קראו לעצמם - עוזבים את דירתנו והורי התחילו בסידרת חיקויים מטורפת של כל אורח ואורח, בעיקר כשהוא היה מפסיד...
עוד סיפורים על שירים בערבי שירה בציבור בהנחיית איתי פלאות
|
"קלפים על המרפסת" - חוה אלברשטיין
|