צל ומי באר

בתקופת ההעפלה שבסופה של מלחמת העולם השניה ועוד קום מדינה, סייע הישוב בארץ, בעיקר בעזרת ההגנה והפלמ"ח, להביא עולים חדשים מאירופה. עולים אלה, פליטים מיוסרים שעברו את השואה במלחמת העולם השנייה, היו חסרי כל, במצב גופני ירוד ולרוב לאחר שאבדו חלק גדול ממשפחותיהם במלחמה ובמשרפות.

הבריטים ששלטו אז בארץ ישראל ניסו להגביל את כמות העולים, כדי לשמור על היחס הדמוגרפי בין יהודים וערבים בארץ. כשהיו תופסים ספינת מעפילים שהגיע אל חופי הארץ, היו מורידים את העולים ואוסרים אותם במחנה המעצר בעתלית, וכעבור כמה ימים היו מעלים אותם על אוניות ושולחים אותם למחנות הסגר באי קפריסין.

ביום 8 לאוקטובר 1945 עמדו הבריטים לשלוח עצירים רבים ממחנה המעצר בעתלית לקפריסין. בלילה שלפני ההגליה פרצו כוחות ה"הגנה" אל המחנה, שחררו מעפילים שהיו כלואים בו והבריחו אותם במסע רגלי מפרך מעתלית אל קיבוץ בית אורן שבפסגות הכרמל. כשהסתבר שהבריטים גילו את מקום המסתור הועברו העולים במסע רגלי מייגע מקיבוץ בית אורן שעל פסגות הכרמל מזרחה אל קיבוץ יגור שבעמק זבולון.

בצהרי יום 9 לאוקטובר 1945 צלצל הפעמון שבקיבוץ יגור והחברים הוזעקו אל מורדות הכרמל כדי לסייע לעולים להגיע למשק. גם הילדים נזעקו וביניהם היה גם יורם טרלובסקי, לימים יורם טהרלב. יורם טהרלב מספר שראה את העולים החדשים התשושים מהמסע המייגע נתמכים על ידי חברי המשק ומפוזרים לחדרים. ממחסן הבגדים הופצו בגדים שנועדו לחברי הקיבוץ וכל העולים התלבשו בהם, כדי שחיילי הצבא הבריטי שיגיעו לא יוכלו להבחין בין חבר קיבוץ ותיק לעולה חדש. הוראה נתנה לכל החברים והעולים, לענות על כל שאלה במלים: "אני יהודי מארץ ישראל".

האירוע השאיר את חותמו על הילד הצעיר ולימים, כשכתב את השיר "צל ומי באר" ראה לעיני רוחו את המראות של העולים המגיעים למשק. אני בטוח שמי שיקרא את מילות השיר לאור המידע שנרשם פה, יראה אותו כעת באור שונה. "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם / מי שעייף ימצא פה צל ומי באר / מי שסוכתו נופלת / חרש יכנס בפתח / והשער שוב לא יסגר."

עוד סיפורים על שירים בערבי שירה בציבור בהנחיית איתי פלאות

"צל ומי באר" - הפרברים עם חנן יובל