הרצאות על טבע, שירה ומדע

ד"ר איתי פלאות, ביולוג עם ניסיון רב בהוראה ובמחקר באקדמיה, מגיש הרצאות מרתקות בתחום הטבע ובעיקר בתחום טבע האדם.
 
נושאי ההרצאות מגוונים ועוסקים בחושים, בהתנהגויות אנושיות, במיניות ואהבה, בדרכי חשיבה משונים וכדומה. ההרצאות והרצאות לחוגי בית מיועדות לקהל הרחב, מלוות במצגת מרהיבה, משעשעות אך יחד עם זאת מועברות בצורה אינטליגנטית.
 
בנוסף, מציע איתי פלאות "הרצאות מזומרות" בהם שרים ומספרים את הסיפורים שמאחורי השירים. נושאי הרצאות מזומרות תוכלו לראות בדף של שירה בציבור

תעלומת הירח הזורח - אזהרה - תעלומה ללא פתרון

החודש חזינו בתופעת Super moon כאשר הירח היה קרוב במיוחד אל כדור הארץ, תופעה המתרחשת אחת לכמה עשרות שנים.  

כולנו מכירים את התופעה שבה הירח הזורח נראה גדול מאוד וכאשר הוא בשמיים הוא נראה הרבה יותר קטן. תופעה זו העסיקה חוקרים רבים מאז ומתמיד ועד כמה שזה מפתיע (או אולי לא?) אין לתופעה זו הסבר חד משמעי. ניסיונות להסביר את התופעה בהשפעות אופטיות נשללו כולם. גודלו של הירח קבוע, כשמביטים בירח בזריחה הוא רחוק מעט יותר (כמרחק רדיוס כדור הארץ) מאשר כשמביטים בו כשהוא במרכז השמיים, כך שבעצם הירח בזריחה קטן ב 1.5% מאשר במרכז השמיים. גם הסבר המייחס לאטמוספרה אפקט של עדשה מגדלת אינו סביר.
 
אביא כאן שלושה הסברים אפשריים שכל אחד מהם אפשרי, אבל לגבי כל אחד יש גם הסתייגויות:
 
1. אפקט אבינגהאוס: זהו אפקט ידוע בתעתועי הראיה שבו הערכת גודל של עצם קשורה לגודלם היחסי של עצמים סביבו. ראו למשל בתמונה שמשמאל, שני העיגולים המרכזיים נראים שונים זה מזה בגודל, בגלל הגודל של העיגולים המקיפים אותם. אבל אם תמדדו תגלו ששני העיגולים המרכזיים זהים בגודלם.
 
כך כשרואים את הירח באופק ניתן לייחס את גודלו לעצמים כמו עצים, בניינים וכדומה, ואילו כשהוא במרכז הרקיע אין עצמים לייחוס ולכן האפקט בטל.
 
ההסבר היה יכול להיות משכנע, אבל מסתבר שטייסים הנמצאים מעל העננים, וגם מלחים בים, שאינם רואים עצמים באופק, גם הם חווים את התחושה שהירח גדול יותר בזריחה.

 
2. אפקט פונזו: זהו אפקט נוסף בתחום על פיו המוח מתורגל בכך שככל שעצם נמצא רחוק יותר, הוא נקלט בעין כקטן יותר. המוח מפצה על התופעה האופטית הזאת ולכן, כמודגם בציור שמימין, כאשר יש תחושת עומק (שנוצרת כתוצאה מפרספקטיבה) הקו הצהוב העליון (הרחוק?) נראה גדול יותר מהתחתון למרות ששניהם בדיוק באותו האורך.  
 
כשהירח זורח באופק יש למוח אפשרות להעריך את המרחק הרב אל הירח, ולכן המוח קולט אותו כגדול, ואילו כאשרו הוא במרכז הרקיע אין נקודות יחוס להערכת המרחק ולכן האפקט בטל.
 
אם זה היה נכון אז גם בפלנטריום בו מוצגים גרמי השמים על כיפה כדורית גם היה צריך לחוות את התופעה, אבל מסתבר שלא כך הוא. יותר מזה, אם תסתובבו וגבכם אל הירח הזורח, תתכופפו ותביטו בירח מבין הרגליים, האפקט יעלם כבדרך פלא....
 

3. מיקרופסיה מתכנסת: כאשר אנחנו מביטים בעצם מרוחק שרירי העדשה משנים את צורתה כדי להגיע למיקוד.  מידת המאמץ של השרירים רומזת למוח על המרחק בו נמצא העצם עליו מביטים. כאשר הירח זורח העין מתמקדת למרחק רב כי הערכת המרחק מבוססת על הנוף ומרחק האופק, ואז המוח "מבין" שהירח רחוק מאוד ולכן "מגדיל" אותו (על פי אפקט פונזו הנזכר לעיל). כאשר מביטים על הירח במרכז הרקיע אין סימנים למרחק ולכן העין מתמקדת במרחק שהוא כעין "ברירת מחדל" שזה 2-2.5 מטר. במצב כזה המוח לא מפצה את גודל הירח הנקלט ביחס למרחק גדול והירח נתפס כקטן.  הסבר זה לא מסביר למה הירח נראה גדול בזריחה אלא למה הוא נראה קטן במרכז הרקיע.
 
מבולבלים? כך גם אנשי המדע. נראה שהתופעה היא שילוב של הגורמים השונים ובינתיים לא נותר לנו אלא להתפעם אל נוכח הירח הזורח במלא תפארתו, כמו בסרטון המצורף
 
 
 
מעניין? עוד בנושא זה בהרצאת "תעתועי ראיה" המוגשת על ידי ד"ר איתי פלאות.

לפרטים ויצירת קשר

איתי פלאות: 052-2971119

כל הזכויות שמורות לד"ר איתי פלאות, מרכז תרבות ידע ופנאי © שירה בציבור
ד''ר איתי פלאות | itai@plaot.com | 04-9533736 | 052-2971119

Tivonet