החודש חזינו בתופעת Super moon כאשר הירח היה קרוב במיוחד אל כדור הארץ, תופעה המתרחשת אחת לכמה עשרות שנים.
כולנו מכירים את התופעה שבה הירח הזורח נראה גדול מאוד וכאשר הוא בשמיים הוא נראה הרבה יותר קטן. תופעה זו העסיקה חוקרים רבים מאז ומתמיד ועד כמה שזה מפתיע (או אולי לא?) אין לתופעה זו הסבר חד משמעי. ניסיונות להסביר את התופעה בהשפעות אופטיות נשללו כולם. גודלו של הירח קבוע, כשמביטים בירח בזריחה הוא רחוק מעט יותר (כמרחק רדיוס כדור הארץ) מאשר כשמביטים בו כשהוא במרכז השמיים, כך שבעצם הירח בזריחה קטן ב 1.5% מאשר במרכז השמיים. גם הסבר המייחס לאטמוספרה אפקט של עדשה מגדלת אינו סביר.
אביא כאן שלושה הסברים אפשריים שכל אחד מהם אפשרי, אבל לגבי כל אחד יש גם הסתייגויות:
1. אפקט אבינגהאוס: זהו אפקט ידוע בתעתועי הראיה שבו הערכת גודל של עצם קשורה לגודלם היחסי של עצמים סביבו. ראו למשל בתמונה שמשמאל, שני העיגולים המרכזיים נראים שונים זה מזה בגודל, בגלל הגודל של העיגולים המקיפים אותם. אבל אם תמדדו תגלו ששני העיגולים המרכזיים זהים בגודלם.
כך כשרואים את הירח באופק ניתן לייחס את גודלו לעצמים כמו עצים, בניינים וכדומה, ואילו כשהוא במרכז הרקיע אין עצמים לייחוס ולכן האפקט בטל.
ההסבר היה יכול להיות משכנע, אבל מסתבר שטייסים הנמצאים מעל העננים, וגם מלחים בים, שאינם רואים עצמים באופק, גם הם חווים את התחושה שהירח גדול יותר בזריחה.