אחד המאפיינים שאפשרו למין האנושי ליצור חברה אנושית השולטת על העולם הוא היכולת לעבד ולהבין מידע חברתי. כדי להקים חברה שבה קיים שיתוף פעולה חייב כל חבר בחברה להכיר את כל שאר החברים, ולא זו בלבד אלא גם להכיר ולהבין את הקשרים וטיב היחסים בין שאר החברים.
הבנה ועיבוד של מידע כזה אינה פשוטה. נאמר שאתה חבר בחבורה של שני שותפים: אתה ויוסי. כאן אתה צריך להכיר ולהבין רק קשר אחד, בינך ובין יוסי. אם תצרפו גם את פיליפ לחבורה, תצטרך להבין את הקשר שלך עם יוסי, את הקשר שלך עם פיליפ וגם את הקשר של יוסי עם פיליפ, כלומר שלושה קשרים. אם תצרפו לחבורה את דמיטרי, כדי להיות שותף בחבורה תצטרך להבין את הקשר שלך עם כל אחד מהשלושה האחרים, וגם לככל שגדלה החבורה, כמות הקשרים עולה אקספוננציאלית, לדוגמא, חבורה של 10 שותפים, תחייב הבנה של 9 קשרים שלך עם כל אחד מהחברים ועוד 36 קשרים בין השותפים שהם 45 קשרים. 20 שותפים ידרשו הבנה של 190 קשרים ו- 100 שותפים ידרשו הבנה של 4950 קשרים וכן הלאה. הבין את מערכת היחסים בין שלושת האחרים, יוסי עם פיליפ, פיליפ עם דימטרי ודימיטרי עם יוסי. סך הכל 3 קשרים ועוד 3 שהם 6 קשרים סך הכל.
בחבורה של שימפנזים, שהם בעלי יכולות חברתיים גבוהות ביותר, ניתן להגיע לגודל של כשישים חברים, כלומר הבנה של כ-1770 קשרים. אצל השימפנזים כל אחד צריך להכיר היטב כל חבר אחר בחבורה. אם גודל הקבוצה עולה על מספר זה, הקבוצה לא תחזיק מעמד ותתפצל לשתי קבוצות נפרדות ואפילו יריבות.
|
חיפשתי קריקטורה נחמדה על הסכסוך הישראלי-ערבי אבל אף אחת לא הצליחה להעלות אפילו חיוך קטן על שפתיי.
אז הנה אחד המסבירים הטובים ביותר שלנו, דניס פרגר.
|
אז איך אנחנו מצליחים לקיים חברות של מיליונים ואף יותר? מסתבר שהיכולת שלנו להכיר אנשים בחבורה מגיע בערך לקבוצות בסדר גודל של כ-150 חברים. בקבוצה כזאת כולם מוכרים לכולם והיחסים הם אישיים. מעניין שקבוצות בסדרי גודל כאלה יכולות להתקיים ללא חוקים וסמכויות. קחו למשל קבוצות בצבא, עד סדר גודל של 100 חיילים (פלוגה) ניתן להתנהל גם כקבוצה ללא בעלי סמכויות, התארגנות המבוססת על היכרות אישית והחברים הכריזמטיים שולטים (בפלוגה, לעתים, זה לא בהכרח המפקד). ברגע שגודל הקבוצה עולה, נאמר גדוד גדול או חטיבה, אין אפשרות להיכרות של כולם את כולם ולכן הארגון לא יוכל להתקיים ללא בעלי סמכויות, חלוקת תפקידים ברורה ומערכת חוקים מחייבים ואכיפה. כך גם בקיבוצים קטנים לעומת גדולים וכדומה. איך נוצרות קבוצות גדולות יותר? זה כבר סיפור לפעם אחרת.
היכולת שלנו להבין מערכות יחסים בין אנשים היא באמת מדהימה וייחודית. אין כנראה יצור אחר בעולם בעל יכולת כזאת. בדוגמאות ידועות של נמלים, דבורים וטרמיטים היחסים מבוססים במידה רבה על קשרים ומעמדות גנטיים, ואינסטינקטים. אנחנו מבינים יחסים בין בני אדם היטב, אנחנו יכולים להבין סכסוך בין שניים, בין ארבעה או בין עשרה אנשים, אבל כאן טמונה גם בעיה גדולה. אז איך כל זה קשור להבנת סכסוכים בין עמים?
המוח שלנו מוגבל בהבנה של מערכות גדולות כמו עמים. המוח האנושי איננו מסוגל לעבד ולהבין סכסוך בין שנים או יותר עמים. כשמדובר בסכסוכי עמים איננו יכולים להכיל את מגוון הדעות, הרצונות, השאיפות והיכולות של כל האנשים המרכיבים את העם. אין למוחנו, ואפילו למוחם של ה"מומחים" לנושא כל דרך לנתח נכון את המערכת הסבוכה של סכסוך עמים. אז מה עושים?
המומחים המלומדים יסתמכו על מודלים מתמטיים או לוגיים שלעולם לא יתארו את המציאות אלא בקירוב די עלוב. המודלים המשמשים את המומחים, כל תפקידם לנסות ולהביא את הנתונים על הסכסוך לאיזה שהוא קירוב או ממוצע שיאפשר הפחתה דרמטית של דרגות החופש, המורכבוּת, שתאפשר למומחים להגיע להבנה מקורבת, אך במקרים רבים שגוייה.
ומה עושים אנחנו, האנשים הפשוטים? אנחנו תמיד מבינים את הסכסוך בכלים שיש ברשותנו, כלומר מדמים את הסכסוך למאבק בין שני אנשים או בין שתי קבוצות קטנות של בני אדם. ואיך זה בא לידי ביטוי? בהיגדים שאנחנו שומעים סביבנו, כמו למשל:
אנשים אומרים "צריכים להיכנס לעזה ולהכניס להם עד הסוף, שילמדו! אחת ולתמיד!" לנגד עיננו אנחנו רואים שני אנשים (או שתי קבוצות של מספר של אנשים בכל אחת) שמתכתשים ביניהם עד שהאחד מכניע את השני, מכופף לא את היד או גורם לו סבל וכאב כבד מנשוא או אפילו הורג אותו (זה המקרה היחידי של "אחת ולתמיד") ובכך מסתיים (אולי) הסכסוך.
אנשים אחרים אומרים "צריך לחדול מהאש כי האנשים סובלים" וגם הם רואים בעיני רוחם את אותם אזרחים פשוטים שביתם נחרב ומשפחתם נהרסה ויקיריהם אינם והמראה מעורר רגש חמלה עמוק ומייסר. אבל גם במקרה כזה קשה לאותם אנשים לראות גם את הלוחמים העקשנים שממשיכים להילחם ולגרום לנזקים.
זו הסיבה שהצגת הסכסוך באמצעות מקרים פרטיים, תמונת ילד סובל בממ"ד, אם מבכה את בנה, משפחה על יד ביתה החרב, ילד זב דם ובוכה, כל אלה הרבה יותר אפקטיביים בהשפעתם על דעת הקהל מאשר הסברים מלומדים של קצינים במיל מזדקנים וחמורי סבר או נתונים סטטיסטיים והשוואות מספרים למכביר.
אז זהו. גם המתלהמים מימין וגם המתלהמים משמאל, כולם מדברים מתוך רגש (חמלה או פטריוטיות) בגלל מגבלות המוח האנושי. הנבוכים שבמרכז, הם קצת יותר קרובים לאמת המעורפלת.
ליצירת קשר לחצו על הקישור צור קשר או חייגו 052-2971119